לא תמצאו כאן קלישאות כמו: הסבא האיטי, הבחורה המבולבלת
או הנהג העצבני.
כולם הרי חסרי סבלנות, כולם נוסעים מהר ולאט וכולם
משתמשים בצופר הרכב בתדירות גבוהה למדי.
מה שמבדיל ביניהם אלה שבעת המאפיינים הבאים:
אם אתם גורמים לפקק תנועה לא הכרחי כלל; אם אתם לא
מסתפקים בדיווחים יבשים וחייבים לראות במו עיניכם; אם כמה עגבניות מעוכות על הכביש
עושות לכם את היום; אם אתם מרגישים אדרנלין זורם בעורקיכם למראה פגוש פחוס, שמשות
מנופצות ואופנוע מוטל על הכביש חמישים מטר משם; אם אתם מרבים להגיד: "וואי,
וואי, וואי, מה הלך פה"...
אז כנראה שאתם הסיבה שכל דיווח על פקק שנגרם ע"י
תאונה, מסתיים במשפט:
"בכיוון השני עמוס בגלל סקרנים".
אם מסלול נסיעתכם בת"א עובר תמיד בשינקין-קינג
ג'ורג'-דיזנגוף; אם אתם נוסעים בטנדר לבן מכוסה כרזות ומגבר על הגג; אם ניתן לשמוע
אתכם מתקרבים כבר ממרחק של עשרה רחובות; אם הייתם בהודו וחזרתם משם עם המשפט
"ראיתי את האור"; אם תוך כדי נסיעה פרועה אתם נתלים דרך הדלת הפתוחה
כשחצי גוף בפנים וכל השאר – זרוע, רגל, ראש, ציציות ופאות – מתנפנף בחוץ בהתלהבות;
אם אנשים תוהים לעתים מה לקחתם ושבטח השגתם את זה בהודו; אם אוצר המילים שלכם
(והשירים שלכם) מורכב בעיקר מהמילים: "אבא", "נחמן",
"שמח", "רבי" ו"ילדים"; אם עוברי אורח תמיד מחייכים
כשהם רואים אתכם נעצרים באמצע הכביש ומתחילים לרקד בחוסר קוארדינציה זועק לשמיים
(תרתי משמע)...
אז כנראה שאתם ברסלבים. שבת שלום, ילדים!
אם את מחזיקה בדעה שכל הנהגים הישראלים מופרעים
ושאי-אפשר לחצות כביש בבטחה; אם את חוצה את הכביש יד ביד עם מישהו שצעיר ממך
בארבעים שנה; אם את גורמת לו להגיד לעצמו בלב: "איזה בנאדם טוב אני"; אם
היית קיימת בימים שלא היו כמעט מכוניות על הכביש, לא היה כביש ואנשים היו מתנייעים
באמצעות אופניים או עגלה רתומה לסוס...
אז כנראה שאת זקנה.
אם אתם תמיד מסתובבים בקבוצה גדולה; אם אתם מובלים
ע"י אדם אחד, בדרך כלל חובש כאפיה; אם אתם חוצים את הכביש בלי התראה וללא פחד
ניכר ממה שעלול לקרות לכם; אם אזור המחיה שלכם כולל שטח ירוק שאפשר לאכול; אם שפת
הדיבור שלכם מכילה אך ורק וריאציות שונות של "מֶההה"...
אז כנראה שאתם עדר של כבשים.
אם כל מה שאתם שומעים במהלך נסיעה זה צפירות; אם לוקח
לכם שעה לפנות שמאלה; אם נדמה לכם לפעמים שאתם עומדים במקום בזמן שכולם נוסעים,
מרוב כל המכוניות שעוקפות אתכם בדהירה; אם יושב לצדכם אדם מזדקן שנוגע לכם בהגה
ולוחץ על הבלמים כל שניה, ובינינו, הוא האשם הבלעדי בכך שכל העולם שונא אתכם...
אז כנראה שעל המכונית מופיעה האות למד.
אם אתם נוסעים עם חלונות פתוחים; אם יש לפחות שני פושטקים ברכב, לא כולל אתכם; אם אתם שורקים לבחורות; אם אתם חושבים שעומר אדם הוא פסגת
היצירה האלוהית; אם כל השכונה שומעת אתכם מגיעים בשלוש בלילה וכמה אנשים מסננים:
"הנה השכנים החורנים חזרו"...
אז כנראה שאתם ערסים. (או חירשים.)
אם אתם נוסעים לאט כשאתם לבד ברכב, ומאטים עוד יותר
ליד תחנות אוטובוסים עמוסות; אם השם שלכם זה מספר; אם אתם לא סותמים את הפה לרגע;
אם תמיד תשאלו: "אז מה אתה אומר על ביבי?" גם אם הוא יהיה ח"כ
זניח; אם מהירות נסיעתכם תלויה באופן ישיר בבחירתו של הנוסע בין מונה למחיר קבוע
מראש...
אז כנראה שאתם נהגי מוניות.
סעו לשלום!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
