כמה תובנות ושאלות שהתעוררו אצלי בעקבות האירועים
האחרונים:
1.
כשראיתי את הפגז הצה"לי פוגע ישירות ברכב שבו נסע המכובד ג'עברי, ואז את
חבריו העזתים מתאמצים לכבות את המכונית שעלתה בלהבות, תהיתי כמה פירורים יצליחו
לאסוף ממנו.
בעת הצפיה במסע הלוויה שלו, בו הוצגה גופתו לראווה
כשפניו חשופים, שאלתי את עצמי איך לעזאזל נשאר לו פרצוף אחרי שפאקינג פגע בו טיל?!
2.
עדיין בלוויה. המוני אנשים התקבצו שם, מן הסתם כל מי שקשור למחבל המת, כל מי שמצר
על הסתלקותו מן העולם של המחבל המת, וכל מי שמחבל בעצמו (חוץ מבכירי החמאס שמיהרו
להסתתר בבונקרים כמו שפנים שבורחים למחילותיהם). באותו זמן, למשך שעה קלה, לא נורו
רקטות "כבדות" למרחקים ארוכים – שהרי המשגרים עסוקים בלייבב על גוויית
מפקדם הנערץ – אלא רק קסאמים ופצמ"רים. שאלתי את עצמי מי שיגר את הטילים
הללו, אם כל המי-ומי נמצאים בלוויה? היתכן שמדובר בכמה "חפים מפשע"?
3.
במהלך הבוקר צפיתי בדיווח הבא:
סוריה: מגנים את הפשעים הברבריים ברצועת עזה.
כן. אנחנו ברברים. אצלנו מתנהל טבח אנושי
כבר כמה שנים בלי שמישהו בעולם הנאור פוצה פה. נכון.
תרשו לי לגחך ולנחש שבמצב דומה, סוריה המתורבתת הייתה
מורידה פצצה על הנוכחים בלוויה ההמונית ואז מתפנה להפוך את שטח האוייב למגרש חניה.
4.
כפי שציינתי לא פעם, אני תל-אביבית. נודלתי בת"א, חמשת האחים והאחיות שלי
נולדו בת"א, ההורים שלי נולדו בת"א – ולמיטב ידיעתי לא אני ולא הם גרנו
באיזושהי נקודת זמן בתוך בועה.
ברצוני להזכיר לכל אותם שונאי חינם – שטוענים שת"א
מנותקת משאר המדינה ותושביה הם צפונבונים יפי נפש שמבלים כל היום בארומה – בין
השנים 1994 ל-2006 נגדעו חייהם של 115 אזרחים בפיגועי התאבדות באותה
"בועה".
תל-אביבים לא יודעים מה זה פחד? – נסו לעלות לאוטובוס
ולהזיע כל הדרך הבייתה מבית-הספר רק כי התיישב לידכם אדם מזוקן עם מעיל שחור
ומזוודה.
אולי תל-אביבים לא מבינים (ברוך ה') מה זה
לחיות בשגרה של אזעקות יומיומיות, אבל הם יודעים טוב מאוד מה זה לנסוע באוטובוס,
לשבת בבית קפה, לרקוד במועדון, וברגע אחד, ללא התרעה או דרך להתגונן – להתנפץ
לרסיסים (או להינצל ולהישאר עם טראומה לכל החיים).
קו 5; דיזנגוף סנטר; אפרופו; הדולפינריום;
התחנה המרכזית הישנה; קו 4; מייקס פלייס; סטייג'; שוק הכרמל. אלה אינם מקומות
הנקשרים בשלווה תל-אביבית חסרת דאגות. אלה מקומות רוויים בדם.
ואם עדיין לא השתכנעתם, הרשו לי להחזיר אתכם
לתחילת שנת 1991. ת"א כונתה אז אזור א' לא בגלל שהייתה מרכז העניינים
במדינה. היא כונתה כך כי נחשבה למטרה העיקרית של הסקאדים ששלח סאדאם חוסיין, מחשבה
שהוכחה כנכונה כאשר מרבית הטילים שהומטרו על ישראל נחתו בעיר.
אחד הזכרונות הראשונים שלי בחיים הוא שאני
שוכבת מזיעה כולי בתוך ממ"ט – שזה סוג של אקווריום אטום עשוי יריעת פלסטיק
שאמור להגן על תינוקות מחומרים כימיים רעילים – וכל המשפחה סביבי עם מסכות
אב"ך, נראים כמו יצורים מסוייטים.
במשך חודש וחצי הסתגרנו ככה בחדר אטום עם שקי
חול וסלוטייפ, מתפללים שהסקאד העתיד ליפול לא ישחרר לאוויר משהו שממש לא כדאי
לשאוף. וכל זה בגלל מלחמה שבכלל לא נגעה אלינו.
אז כן, גם עם שגרת טילים יש לנו ניסיון.
כל ישראלי חי עכשיו או פעם תחת איומי טרור.
ליבי עם תושבי שדרות שחיים כך כבר 11 שנים ברציפות, ושלוותם מוקרבת לטובת דעת קהל
עולמית.
עם קשה עורף אנחנו, במובן הטוב של הביטוי. אז
שתו מים, ונתראה בחיים אחרים.
***פוסט נוסף בנושא: מדריך לטרוריסט המתחיל***
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
