טיפוסים

הפעם אתאר שמונה טיפוסי מטיילים שבוודאי יצא לכם לפגוש לפחות פעם אחת בחיים, בין אם הגעתם איתם מהבית ובין אם פגשתם אותם בדרך:

(כל זה, כמובן, בהנחה שאתם מטיילים בישראל)

אם אתם יוצאים לטיול כאשר תיק הגב שלכם מכיל כמות ניירת שלא הייתה מביישת עורך-דין לענייני גירושין; אם אתם מבררים לפחות שבוע לפני היציאה למסלול מה מזג האוויר, מה מפלס המים בנחל והאם צפויים שטפונות, ואז יום-יום עד הטיול חוזרים ובודקים אם המידע הנ"ל התעדכן; אם אתם לומדים בעל-פה את תוואי המסלול, צבעיו, אורכו בקילומטרים ומשך הזמן המשוער לטיול בו, כולל הפסקות; אם אתם יודעים לאיזה אזור בארץ נוסעים וכתוצאה מכך יודעים לשבת בנסיעה בצד הנוגד את השמש; אם בשעות הפנאי אתם משמשים כמודיעין דן לעת מצוא; אם אתם מסוגלים להתחרפן מכך שאיזה טריאתלון מזורגג שלא הבאתם בחשבון מתקיים באילת בדיוק באותו יום שתכננתם לנסוע לפארק תמנע, מה שמשאיר אתכם מקורקעים בעיר כשכביש הערבה חסום (מודה באשמה)...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם המאורגנים.

אם אתם יוצאים לטיול במטרה לצפות בסוג של צומח שפריחתו מוגבלת לזמן מסויים בשנה או בעל-חיים שנדיר לראות במחוזותינו; אם אתם מתרגשים לגלות עקבות במסלול ויודעים בדיוק למי הם שייכים וכמה זמן עבר מאז נוצרו; אם אתם ערים לכל רחש, מזהים כל ציוץ ויללה ומכריזים בהתלהבות שמדובר בטקס חיזור ו"קדימה בואו נצפה בשני שפני סלע מזדווגים"; אם אתם מכורים לתכנית "מי עשה את זה?" בערוץ הופ (ולאלה שלא, תאמינו לי, אתם לא מפסידים הרבה...); אם אתם מכירים חיה באות ו' (לא, לא וירוס); אם אתם מדברים חלש; אם אתם חוטפים ג'ננה כשמישהו קוטף פרח מוגן או הורג חיפושית-זבל שהתגנבה לאוהל שלכם בלילה; אם אתם חוזרים מטיול וסובלים מכאבי גב רק בגלל שכל הדרך השתופפתם כדי לרחרח בין השיחים והחולות ולצלם את ממצאיכם הבוטנים והזואולוגים...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם מגדירי הצמחים.

אם אתם מוּכַּרים בחבר'ה בתור אחראי הווי; אם הייתם אחראי הווי בפלמ"ח; אם אתם יוצאים לטיול חמושים בפלייליסט רוחני שמורכב מ"רוצים אותך בטלפון" או משירי "אנו באנו" (תלוי באיזו מאה נולדתם); אם בכל טיול אתם פוצחים בשירה קולנית לפני קצב ההליכה ומנסים לצרף אליכם ללא הועיל את שאר המטיילים המסכנים; אם אתם מכירים את המונח "לעשות מורל"; אם אתם מארגנים קומזיץ בחניה לילית בזמן שכולם רוצים לישון; אם אתם עדיין משתמשים במילה "קומזיץ"; אם אתם שרים "לטיול יצאנו" כאשר נוסעים ליעד, "כל העולם כולו" כאשר חוצים גשר, "קח מקל קח תרמיל" כאשר מצפינים לגליל, "היי דרומה" כאשר יורדים לאילת, "בבוקר לח בשנת תרל"ח" כאשר מטיילים ב... פתח-תקווה?...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם הזמרים.

אם מסלול הטיול שלכם בישראל מתוכנן כך: חוף הים של ת"א - הכותל המערבי - יד ושם - ים המלח – מצדה - קאסר אל יהוד – טבריה – הבניאס - אילת; אם אתם בטוחים שאוכלוסיית ישראל מונה כמה עשרות מיליוני אנשים; אם אתם נשחטים במחיר במסעדה תל-אביבית על הים ולא בדיוק מודעים לכך; אם אתם חושבים שישראל גדולה יותר בשטחה מהולנד (קרה באמת...); אם אתם שרופים על ירושלים ושרופים בת"א...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם התיירים.

אם אתם יוצאים לטיול רק כי אין לכם משהו טוב יותר לעשות בחופש; אם כל ההנאה שלכם בטיול נובעת מהצקות חוזרות ונישנות ע"י שאלות כגון: "מתי מגיעים?"; אם אתם מופיעים לטיול רק עם משקפי שמש ובקבוק מים חצי ריק מכיוון שאתם משוכנעים שאחרים כבר ידאגו לכם לאוכל, מים, כסף ואולי גם תצליחו לשנורר חולצה להחלפה; אם אין לכם מושג היכן אתם נמצאים וזה גם לא ממש משנה לכם; אם כשהולכים לאיבוד ומתברברים במסלול אתם לא לוקחים יוזמה או מנסים לעזור באיזשהי צורה, אלא מצפים מהמאורגנים (ע"ע) למצוא את הדרך הנכונה...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם הנגררים.

אם אתם תמיד מעדיפים מסלול טיול משפחתי של שעה וחצי בדרך מישורית ומוצלת, ואם אפשר שגם מישהו ישא אתכם על כרכרה; אם אתם משתרכים במאסף, מתנשפים בכבדות ומקללים את כל העולם ואשתו וגיסתו וחמותו בזמן העליה בשביל הנחש; אם בזמן טיולים שנתיים בתיכון אתם אלה שמגיעים לנקודת המנוחה במסלול 40 דקות אחרי שאר הכיתה; אם אתם מרבים לקטר ומתארים בפירוט יתר את שלל מכאובי הגוף שלכם וגם את אלה שתרצו לגרום לאחרים ("אני אהרוג אותך שסחבת אותי לכאן"); אם אתם לא סובלים את צמד המילים "מיטיבי לכת"...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם העגלות.

אם אתם נוהגים לבקר בסחנה לפחות שלוש פעמים בשנה; אם הדבר היחיד שמטריד אתכם בקשר למסלול הטיול זה האם יש שם משטח חולי ישר ומקום להשליך בו את הגחלים; דשא בכלל מוציא לכם את העיניים מהחורים; אם אתם מחזיקים בדעה שהאוויר הנפלא של הטבע אינו אלא עשן בניחוח של כנפיים צלויות; אם יש לכם את החוצפה לעשות על-האש באמצע נחל השופט...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם המנפנפים.

אם רוב התכנונים שלכם לגבי מסלול הטיול נוגעים לזמני הפסקות האוכל; אם אתם מכריחים את המאורגן שבחבורה למצוא מבעוד מועד מסעדות בעיר הקרובה לטיול, שיהיה איפה לאכול צהריים; אם אתם מתרגשים לקראת טיול שגולת הכותרת שלו (מבחינתכם) היא ארוחת ערב בבית-מלון מפואר; אם אתם מסכימים עם המשפט – "תמיד כשאני יוצא לטיול אני נהיה רעב"; אם אתם מהנהנים עכשיו ומוסיפים – "כן, האוויר פותח לי ת'תיאבון"...

אז אם כל הדברים הכתובים לעיל נראים לכם הגיוניים, כנראה שאתם המורעבים.

שושנת הרוחות של המטיילים:

(הנה ביטוי שלא חשבתי מעולם שאשתמש בו...)

ניתן למצוא קווי דימיון בין כל טיפוס לשניים שלצידו, וניגודים כמעט מוחלטים בין כל טיפוס לזה שמולו (ואתם מוזמנים לבדוק אותי...).

הטור שלי כפי שפורסם באתר: http://www.kick.co.il/article/4428

בתור אחת שגדלה על ימי חמישי בערב עם מכבי בטלוויזיה, ושעד היום שורץ בה (שלא לומר, השתלט) החיידק התחרותי שלא שבע אף פעם מספורט, נראה לי ברור ואפילו הכרחי לכתוב על הנושא (וכנראה שזו לא תהיה הפעם האחרונה).

אה, ויש מצב שזה קשור גם לעובדה שהאולימפיאדה עתידה להתחיל בעוד ימים ספורים...

הרשימה מנוסחת בלשון זכר מטעמי נוחות ולא שוביניזם

(חוץ מהטיפוס השביעי שנוסף ברגע האחרון עקב לחצים חיצוניים ומתוך חוסר הזדהות מוחלט מצידי...).

טיפוסים שניתן למצוא בסלון בעת צפיה משותפת בספורט

1. הפטריוט

ישראלים עושים לו את זה. אירועי ספורט ללא מעורבות ישראלית או יהודית אינם בשבילו, ולכן הוא צופה בעיקר באולימפיאדות ובמשחקי נבחרות ישראל (ובאירוויזיון, אבל זה כבר עניין אחר...).

הפטריוט אוהב להכריז ש"העולם כולו נגדנו", נוהג לזקוף לזכותו כל הצלחה ישראלית בגולה ושר בדמעות את "התקווה" כאשר איזשהו עילוי ישראלי יחיד במינו מצליח לעמוד על המקום הראשון בפודיום.

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "נראה להם מה זה, לאנטישמים האלה!"

2. הטרמפיסט

הצלחה עושה לו את זה. עיתות משבר אינן בשבילו, ולכן הוא מחליף אהדה בתדירות גבוהה.

הטרמפיסט אוהב להיות חלק מהעדר, נוהג ליפול עליכם בימי חמישי בערב כי הוא "אוהד מכבי, אבל רק ביורוליג" ומסוגל להפציע לשם כך עם חולצה אדומה.

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "יאללה פדרר!"

3. המנקר

כרית עושה לו את זה. אירועי ספורט הנערכים בשעה מאוחרת אינם בשבילו, ולכן הוא נוטה להתעצבן לעיתים קרובות.

המנקר אוהב להתרווח מול המסך עם כרית ושמיכה, נוהג להכריז שהיום הוא ישן צהריים ולכן אין שום סיכוי שיירדם, וככל שעוברות הדקות הוא נמרח על הספה יותר ויותר עד שאפו מגיע כמעט לאותו מפלס של ברכיו.

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "חררר..."

4. המפצח

גרעינים שחורים עושים לו את זה. צפיה בספורט נטולת צלחת פיצוחים מרכזית אינה בשבילו, ולכן הוא לקוח קבוע בפיצוציות.

המפצח אוהב לפצח כל דבר קלוי בקצב מטורף של מגרסה, נוהג לנבוח הוראות אל המסך ולהתיז קליפות תוך כדי, ובסוף הערב חולצתו נראית כמו לאחר שואה גרעינית (תרתי משמע...).

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "יש קשיו?"

5. המהמר

טבלאות סימון עושות לו את זה. אהדה שלא למטרת רווח אינה בשבילו, ולכן הוא משנה את העדפותיו הספורטיביות בהתאם להימוריו.

המהמר אוהב להשקיע את כספו בדברים הזויים כגון: "כמה פעמים ימשוך רפא נדאל בתחתוניו לפני הגשה?", נוהג לצפות במשחקים זניחים שלא מעניינים אף אחד ומפגין התמצאות מרשימה בנבכי הליגה ההולנדית השלישית בכדורגל נערות.

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "עוד שתי קרנות אני מרוויח 300 שקל!"

6. המנחס

סטטיסטיקה עושה לו את זה. אירועי ספורט סטטיים וחסרי תפניות אינם בשבילו, ולכן הוא צופה בעיקר בענפי ספורט מרובי קטגוריות הניתנות לניחוס (כדורסל למשל).

המנחס אוהב להרגיש חכם ויודע-כל, נוהג להשמיע את הגיגיו בעיתוי הגרוע ביותר וסופג את מירב ההשתקות בערב צפיה משותף.

משפט שתשמעו ממנו יותר מפעם אחת: "יש לו 10 מ-10 מהקו."

7. הקלישאה הנשית

טוב, במקרה הזה, אני אתן לסרטון הבא לדבר:

מאמי, למה ברזיל לא ביורו?

ויש גם את המדכא, טיפוס שמטרתו היחידה היא לעצבן כשגם ככה כולם כבר עצבניים ("טוב, הם לא יחזרו מזה, אני הולך לישון"); יש את המאמין, ששואב תקווה גם בפיגור 30 נקודות/ארבעה שערים/שתי מערכות ("אני אופטימי, מכבי מנצחת"); יש את הסבא הנוסטלגי שחי עדיין בשנות השמונים, במקרה הטוב ("מתי ארואסטי נכנס?"); יש את המקלל בעל אוצר המילים הציורי (שכל משפט שני שלו מתחיל במילים: "יא חתיכת..."); וסביר להניח שהרשימה עוד ארוכה...

http://www.kick.co.il/article/4428

אף אחד אינו אוהב שאומרים לו מה לעשות. מעטים האנשים שיעמדו בפתח אטרקציה מסויימת ולא יעקמו את האף לנוכח ההוראות הכתובות בשלט המקבל את פניהם. זהו טבע האדם לעשות "דווקא" – דווקא לדבר בפלאפון בקולנוע, דווקא לעשן במקום ציבורי סגור, דווקא לקפוץ לבריכות ביהודיה.

חוקים נוצרו כדי לשבור אותם, לא? או שמא חוקים נוצרו לאחר ששברו אותם...? כך או כך, כמה פעמים יצא לכם להיתקל בשלט עם הוראות מעט מוזרות מהרגיל? כמה פעמים נעצרתם לקרוא אותן? – בשביל זה אני כאן.

בחיפושי התמידי אחר דברים מעוררי גיחוך, גיליתי שהשלטים המצחיקים פשוט מוצאים אותי. ככה זה כשאתה דוחף ת'אף לכל מקום וקורא כל מילה ומילה...

אז הרי לפניכם שמונה מבין השלטים שהצלחתי לתעד בשנים האחרונות:

מנפלאות כורסת השיאצו

חוץ מהאנשת הכורסא המעט מטרידה ("הכורסא לא מחזירה עודף." חה!), ישנן כמה הוראות מטרידות לא פחות בחלק התחתון של השלט.

זה מתחיל בצורה הגיונית עם כמה אזהרות שימוש לילדים, נשים בהריון, חולי לב, גב וצרות אחרות. ואז מגיעה השורה הבאה:

"לנשים בזמן המחזור החודשי לא מומלץ להשתמש בכורסא זו".

אני ממש, אבל ממש לא רוצה לדעת מה לעזאזל קרה שהוביל לכתיבת ה"המלצה" הזאת...

צולם ב"עיר המלכים", אילת, נובמבר 2008.

סיימתם להיגעל? – יופי. עכשיו נעבור מהקצה הדרומי של ישראל אל הקצה הצפוני:

צרות בצינורות

חבל. דווקא חשקה נפשי הלוליינית באיזו הליכת בוקר מעל תהום של עשרות מטרים (על צינור!), שאם צולחים אותה ועוברים גם את השדה, יש סיכוי גבוה מאוד שיעבור שם רכב צה"לי ויקח אתכם איתו למבצע בכפר -שקר כלשהו- בלבנון.

צולם בשמורת נחל עיון, מטולה, דצמבר 2010.

נשארים במטולה. את הסטיקר הבא גיליתי באחד מבתי-המלון בעיר (סליחה, ניסוח מחדש: גיליתי בבית-המלון היחיד בעיירה שכוחת האל הזאת שאפילו כלב לא נראה ברחוב בשבע בערב):

דבר אליי במגבות

מסתבר שישנם שלטים שמשחקים לכם עם המצפון. הבעיה איתם שהם תמיד ארוכים וחופרים, ואין לכם כוח לקרוא אותם. אלא אם כן אתם בשירותים, כמו במקרה הזה, ואז יש לכם זמן...

האמת היא שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות בנופש. לחשוב על כביסות ולמיין מגבות. כן. ממש. ומה זה לעזאזל דטרגנטים?

שימו לב שההוראות מנוסחות קודם כל באנגלית – כנראה שרק מהתיירים תבוא הישועה.

את נחרת הצחוק של הישראלים למראה הסטיקר הזה אפשר לשמוע עד אילת.

צולם במלון "אלסקה אין", מטולה, דצמבר 2010.

נמשיך במסענו ברחבי הארץ ונגיע למקום הנמוך ביותר בעולם:

הדיבר השמיני

מסוג השלטים שתראו כנראה רק בישראל. "אין לפגוע בעתיקות או לאסוף אותן". מסתבר שמי שניסח את ההוראה הזאת היה אדם מנומס ביותר, כי לדעתי המילה שמתאימה כאן היא "לגנוב" ולא "לאסוף".

בכל מקרה, מי שמתחשק לו בכל זאת לאסוף עתיקות למרות האזהרה המאיימת, ייאלץ לבוא עם דחפור מכיוון שכל האתר מורכב ממבני אבן ארכיאולוגים חפורים באדמה. הדבר היחיד שאפשר לאסוף שם זה כפכף של מישהי שנפל לתוך מקווה הטהרה העתיק...

צולם בגן לאומי קומראן, צפון ים-המלח, אפריל 2010.

ומגנבים לחיות אחרות:

שורו, הביטו וראו

השלט הזה מופיע כמעט בכל מסלול טיול פתוח בגליל שיש בו כר פורה למרעה. נוכחות הבקר בשטח מתבטאת לא רק באופן פיזי-חייתי, והסימנים לכך בהחלט ניכרים בדרך...

בדרך כלל לא תזכו לראות את החיות מלחכות עשב, או שמקסימום תזהו את העדר מרחוק.

אבל במקרה המסויים הזה, השלט מסתיר די הרבה מידע. כמו למשל שהמשך המסלול עובר בתוך עדר של פרות.

למה שלא תשימו שלט קצת יותר מרגיע, כמו: "שור רובץ לא מתעצבן", או לפחות משהו שיזהיר אותנו לפני שאנחנו נפגשים פנים מול פנים עם הדבר הזה:

אבל לא, העיקר שנסגור את השער. וואלה יופי.

צולם בהר עצמון, הגליל התחתון, ספטמבר 2011.

ועתה נעבור לשלט מהסוג החביב עליי – אלה שאתם עומדים מולם ואומרים: "אה?!"

It's not easy being green

הבנו, למה לצעוק? אז הוא אירי, אז מה? אין כניסה לאנגלים? אני אמורה להביא לו מנחת בירה כדי שלא יעלה על גדותיו ויציף אותי?

:)

צולם ביער שוויץ, טבריה, אפריל 2012.

שאלה קטנה – הייתם פעם בג'ימבורי בזמן שכל הילדים במדינה נמצאים בחופשה?

חוויה לא מומלצת בעליל, במיוחד אם מדובר באטרקציה חינמית...

אבל כשיש אחיינים משועממים, אז אין ברירה, וגם אני חוויתי על בשרי את הסיוט הזה.

וזה השלט שהוצב בכניסה למתחם מכוניות בלתי ממונעות (ותודה לאל שכך):

חוקת הבימבות

וואו, מאיפה להתחיל?

קודם כל, עריכה! אפילו מגילת העצמאות קצרה יותר.

בין כל האיסורים השונים וניסיונות החינוך הנואשים, מצאו חן בעיניי ההערות 9 ו-12.

יכול להיות שאתם תצחקו מהערות אחרות. יש כאן משהו לכל אחד.

ורק שתבינו, מדובר פה במתחם די קטן עם כמה מכוניות מפלסטיק שמונעות ע"י הרגליים של ילדים בני ארבע, כאשר בהליכה לא מהירה במיוחד ניתן להשיג אותם:

צולם בגן העיר, תל-אביב, יולי 2012.

ולסיום, האם ראיתם פעם דלפק קבלה של בית-מלון שנראה ככה?!

נתראה בשבוע הבא...

על שלטים ואנשים 2

על שלטים ואנשים 3

על שלטים ואנשים 4