‎‏

רעות, סיפור- 'ממלכת תיאדור'

*הביקורת נכתבה על ידי לין*

לקריאת הפרק הראשון- כאן.

הדבר הראשון שאני יכולה להחמיא עליו זה על הלבן הנקי שאני רואה בבלוג. לא שזה משנה, אבל זה משהו שכן מושך אותי לקרוא. זה פשוט נראה יפה. 

דבר שני שאני יכולה להחמיא עליו זה יכולת הכתיבה וההתנסחות. זה יפה, נעים וקליל. זה כתוב בצורה רהוטה- לא בשפת היום-יום שלנו- ובכל זאת בשפה שכולם יכולים להתחבר אליה. אני אוהבת! 

הדבר היחיד שמרתיע אותי זה כל עניין הלחימה והחיילים בסיפור. זה פחות סגנון הקריאה שלי, אבל אני ממשיכה לקרוא, ואני אפילו נהנית. טוב, כתיבה טובה מפצה על הכל. מה שכן, נראה שיש כמה פעמים שאת מעדיפה לשים פסיק ולא נקודה. אני לא בטוחה אם זה ככה בכוונה. נראה שהפסיקים האלה, במקום הנקודות, שגורמים לנו להמשיך לקרוא את זה כמשפט אחד, מתארים בצורה טובה את רצף המחשבות שלה.

אני מתחילה לתהות אם תפרוץ מלחמה נגד הממלכה. טוב, כל הפסקה הראשונה עסקה בכמה המלך רע ולא מתחשב.

הפרק הראשון כבר נגמר בכך שיש ניצוצות של עלילה. אנחנו מבינים מה הולך לקרות, והרבה רעיונות להמשך עולים בי.

אני מגלה שבחלק מהמקומות המחסור בנקודה ממש חשוב, ושאין בכלל ירידה בשורות. בהתחלה זה לא הפריע לי, אבל אני חושבת שזה חשוב. בשביל אסטטיקה ובשביל שיהיה הפרדה בין דבר אחד לאחר. גם הנקודות חשובות מאוד- גם הן נועדו כדי לעצור משהו ולהתחיל משהו חדש. לרוב, כשאנו שמים נקודה, אנחנו גם יורדים שורה, אך יש מקומות שבהן ממשיכים את המשפט, וזה בסדר גמור. רק שימי לב מתי את זקוקה לשים נקודה ומתי את שמה פסיק. דרך טובה לבדוק את עניין הפיסוק הוא לקרוא את המשפט שכתבת בקול רם- כאשר את לוקחת נשימה- שם צריך להיות פסיק. כאשר את עוצרת- יש נקודה. תעבדי על זה, עם הזמן את תביני לבד היכן צריכה להיות נקודה, ומתי צריך לשים פסיק. 

בפרק השני, שבו יש שיחות בין הדמויות, אני גם מבינה שאת לא יורדת שורות כשדמות חדשה מדברת. אני אביא דוגמא:  "אתה מבין שאין עוד דרך אחרת?" אמר אלפרדו בקולו העמוק והביט בו. מלווין אסף את כל מחשבותיו ושתק בכובד ראש. לבסוף אמר "אני לא יודע אלפרדו, אני מכיר אותה טוב ואני חושב שהיא לא תעמוד במשימה. אני לא רוצה להיות אחראי למותה".

בעצם, זה אמור להיות כך-  "אתה מבין שאין עוד דרך אחרת?" אמר אלפרדו בקולו העמוק והביט בו.

מלווין אסף את כל מחשבותיו ושתק בכובד ראש. לבסוף אמר "אני לא יודע אלפרדו, אני מכיר אותה טוב ואני חושב שהיא לא תעמוד במשימה. אני לא רוצה להיות אחראי למותה".

שיורדים את השורות האלה- זה נראה יותר טוב בעין, ובנוסף- זה עוזר לנו להבדיל בין הדברים ולעשות הפרדה. תעבדי על זה.

שמתי לב שישנם כמה משפטים ומקומות שיכלו להשתפר קצת. עריכה קטנה לפני שאת מעלה את הפרק הייתה יכולה לסדר אותם. 

בסוף הפרק השני עיצבן אותי שהיא עדיין לא יודעת שהיא נבחרה, ובכל זאת היא מספרת את הדברים בראש שלה כאילו היא כן נבחרה. אם היא לא נבחרה היא צריכה להיות מלאה בחששות ותהיות. לשאול את עצמה- אני הולכת להיבחר? ובמקרה וכן- מה יקרה לי? ובמקרה ולא- מה יקרה בכל זאת? איך אני אעמוד מול שאר האנשים במחנה? ודברים בסגנון. במקום התהיות נראה שהיא כבר בטוחה שבחרו בה. זה פחות אמין.

עוד משהו שהפריע לי- את שמה את המחשבות שלה בתוך ציטוט. למה? את כותבת את הקטע שלה בגוף ראשון, כשהיא מספרת הכל, אז למה צריך לשים את זה כציטוט. הנה דוגמא- 'רגע, אני מתחרטת?' שאלתי את עצמי, 'אני יודעת למה אני עושה את זה, בשביל אבא שלי'. הוא אף פעם בחיים שלו לא היה גאה בי, אז אולי עכשיו אני אצליח, ואגרום לו להיות גאה בי איפה שהוא לא יהיה.

יכולתי לכתוב זאת כך- אני מתחרטת? אני באמת יכולה להתחרט עכשיו? השאלות לא חדלו לרוץ בראשי. אבל אני ידעתי את הסיבה לכך שאני מבצעת את כל זה. אני חייבת להמשיך בשביל אבא, בשביל שיוכל להתגאות בי פעם אחת לפחות. הרי, לעולם לא הבאתי לו גאווה. ועכשיו, כשהוא כבר לא איתנו, אני חייבת להצליח. לא בשבילי, אלא בשבילו.- אנחנו מבינים שאלו המחשבות שלה, גם מבלי לשים אותם בתוך ציטוט. 

הפרק השלישי גורם לי להתאכזב. רק כשאני מתחילה אותו אני מבינה כמה באמת יש חשיבות לפיסוק ולירידה בשורות. אני מתאמצת יותר מידי כדי להבין כל משפט. אני קוראת את אותם המשפטים כמה פעמים בניסיון להבין את מה שניסית להעביר. אם הייתה עצירה מסוימת- היה הרבה יותר נוח להבינם. בנוסף, אני מרגישה שלמרות שהכתיבה שלך חביבה ביותר, היא ירדה מעט מהפרק הראשון. אין בכלל תיאורים, של שום דבר. גם ההסברים שהיו בפרק הראשון נעלמו. נגיד, יכולת פשוט לכתוב שלאחר ארוחת הבוקר סלסט החליטה לבקר את חברתה הטובה, וכשהתקדמה לכיוון ביתה לא הייתה מופתעת לראותה מנמנת על הערסל. ומיד אחר כך להסביר שעל אף שלאביה יש תפקיד כה חשוב במחנה, קייט לא מצאה נכונות להראות עצמה בפני שאר המחנה, או לקחת חלק בכל פעילות מסוימת שלא כוללת שינה. - אנחנו כבר מבינים בהסבר הפשוט הזה המון פרטים, אבל אפילו זה היה מעט חסר לי בסיפור. הקוראים לא נמצאים בראש שלך, מה שאומר שזהו תפקידך להסביר לנו כל דבר! לא להגזים ולהסביר כל שטות קטנה, אבל כן לתאר ולפרט את הסיטואציה והמצבים שנוצרים. 

הפרקים שלך קצרים מאוד. הם אכן מקדמים את העלילה, אבל כל פעם בצעדים מאוד קטנים. אני ממליצה לך להאריך את הפרקים, לרדת שורות כשדמות חדשה מתחילה לדבר, וכאשר המשפט נגמר. חשוב מאוד שתעבדי על פיסוק נכון, כי הוא מאוד חסר אצלך בסיפור. והדבר האחרון- תיאורים והסברים. 

בכללי- התלהבתי מאוד מההתחלה, ולאט-לאט ההתלהבות ירדה. הדברים נראו פחות מובנים, וההנאה בקריאה ירדה. מקווה שתקחי הערות אלה לתשומת ליבך. בהצלחה בהמשך (:

מיכל- 'טיפות דם':

למה, לעזאזל, את יורדת שורות סתם ככה, בלי סיבה? 

נראה שאת יורדת את השורות האלה

סתם

כדי שיהיה אסטטיקה ויופי

אבל זה בסך הכל 

מפריע לרצף 

הקריאה

ומעצבן את העין

לפחות את העין שלי.

זה לא נוח לקריאה. שורה יורדים כאשר המשפט נגמר, כאשר הקטע עצמו נגמר, כדי לסיים חלק מסוים ולהתחיל אחד חדש. כדי להפריד בין משהו אחד לאחר. לא סתם כדי שזה יראה יפה. 

בנוסף, כל הקטע הראשון של הסיפור נראה קטע שכתבת כדי להרשים את הקוראים על ההתחלה. התיאורים אכן מפורטים וספרותיים מאוד. אבל במהלך הקריאה של הקטע תהיתי לעצמי אם כך יראה כל הסיפור, וידעתי היטב שאם דבר כזה יקרה- אני אתייאש מהר מאוד. הפסקה הראשונה כולה התעסקה בתיאור של דם שמתפשט על חולצה של בחור מסוים. זה בסך הכל דם שיוצר מספר שובלים ואת מצאת לנכון לפרט על כך המווון. אני מבינה דרך הפסקה הזאת ודרך שם הסיפור שדם הוא מרכיב מאוד חשוב בסיפור, אבל ברצינות- למה צריך לפרט עליו כל-כך הרבה? בשלב מסוים זה כבר מייאש ומעצבן. 

גם לא קשה להבין שהסיפור הוא על ערפדים. ומפה יש שני דרכים שהסיפור עלול להתגלגל אליו- 1. זה יהיה משהו בסגנון 'דמדומים' החרוש. 2. שתקחי את רעיון הערפדים למקום אחר ושונה. ואני כל-כך מקווה שתעשי זאת.

ואכן צדקתי- כל הפרק הראשון והקצר מאוד היה כתוב בשפה גבוהה למידי ומרוח ביותר. קשה לי להתחבר למשהו שכתוב בצורה כזו, גם כי השפה הגבוהה הזאת רחוקה מאוד מחיי היום-יום שלי, וגם הרגשתי כאילו כתבת את זה בצורה מאולצת למדי. היו חלקים שמאוד התרשמתי, כמו המשפטים האחרונים של הפרק הראשון, אך היו מקרים שפשוט לא הבנתי את מה שניסית לכתוב. נגיד הקטע הזה- "אולי, ורק במקרים מועטים אפילו יותר מהמוות האיטי והמייעש, הנסיגה הקלה של הצבע מהפנים, העיניים המתגלגלות, תחושת הריחוף  והעילוי, האימה והאושר שבאים ומציפים אותך לכמה רגעים, מכניסים בך תקווה שתעלם בעוד מספר שניות ולא תחזור לעולם - ואולי כן?"- מה אולי? אני באמת לא הבנתי את הפסקה הזאת. התחלת אותה במילה אולי, וצריך להגיע משהו אחרי ה'אולי' הזה, צריך לבוא ההמשך של המשפט, אבל במקום זה התחלת משהו אחר, ובאמת שלא הצלחתי להבין אותו. ואחר כך כתבת- 'ואולי כן?' ואני אשאל שוב- מה אולי? את לא יכולה להתחיל משפטים מסוימים ולא לסיים אותם. ועוד יותר- את לא יכולה להתחיל משפט חדש בתוך משפט לא גמור. תסיימי משהו אחד ותתחילי אחד חדש.

הפרק השני בהחלט מפצה על הפרק הראשון והלא מובן בכלל. אני מבינה שזה יומן עתידני. והבחורה שהיא לא אנושית כותבת על החיים האנושיים שהיו לה בעבר, בתקופה שאנחנו חיים בה, כנראה. פה הצלחת קצת לסקרן אותי. העלילה כן מתפתחת, ויש פה משהו שעדיין לא קראתי בעבר. אבל הדרך שבה הסיפור מסודר מעצבן אותי בעין. אל תרדי יותר מידי שורות. מצידי שזה יראה גוש אחד ענק ומפלצתי. זה עדיף על שורות קטועות שמשגעות לי את השכל. 

בנוסף, את לפעמים כותבת משפטים כמו המשפט הזה- "כשצעדתי באיטיות במורד הרחוב, סוחבת את גופי לכיוון מועדון הריקודים שהיה במרחק מספר רחובות מביתי, היה חשוך." המשפט לא מסודר נכון. הוא היה הרבה יותר מובן כך- "היה חשוך כשצעדתי באיטיות במורד הרחוב, סוחבת את גופי לכיוון מועדון הריקודים שהיה מספר רחובות מביתי." ראית איך בשינוי פשוט המשפט נשמע פתאום היגיוני ויש רצף וחיבור בין דבר אחד לדבר אחר? 

נראה שממש חשוב לך לכתוב בצורה גבוהה ובדרך שתראה ספרותית ומיוחדת, אבל את לא עושה זאת בצורה הנכונה. פשוט תקראי לעצמך את המשפטים שאת כותבת בקול רם, או שאפילו תקראי אותם לחברה טובה. אם הם לא מובנים, כנראה שמשהו בהם לא כתוב במקום הנכון ובצורה הנכונה. 

הפרק השלישי קוטע את הפרק השני ומחזיר אותנו לעללית הפרק הראשון. אני לא בטוחה אם זה דבר נכון לעשות. אני חושבת שאם היה בך הצורך לעשות דבר שכזה, היית צריכה לחבר את זה. למשל, לכתוב שעד היום השמלה הזאת נחה באחד מהארונות בביתה, ממש כמו דברים רבים אחרים שהיא שומרת באובססיביות רבה, ומשם להתחיל לפרט על שמץ האנושיות שעוד נותר בה. אבל הפרק השלישי פשוט נותק מהפרק השני בבום, וזה מפריע לרצף הקריאה. אם זה יומן, תני למחשבות לזרום ואל תעצרי אותן. אל פשוט תכתבי- אני חייבת לספר לך קודם מהיכן הגעתי. אם את רוצה לציין את העבר שלה, תחברי את זה לתוך הקטע שכבר כתוב, כמו שהדגמתי לך עם האובססיה שלה לשמירת דברים. 

מה שכן, אני חייבת לציין שהכתיבה בפרק השלישי כבר הפכה לזורמת יותר וקלילה מהפרקים הקודמים. נהניתי מהפרק השלישי יותר מהשניים הקודמים.

הייתי ממליצה לך יותר להאריך את הפרקים, לסדר אותם בצורה נוחה יותר לקריאה. בנוסף, תכתבי בוורד, או שתתני למישהו לעבור לך על הפרקים לפני שאת מעלה אותם. יש מספר טעויות הקלדה ושגיאות כתיב. וגם אל תנסי לתת לעצמך מסגרת מסוימת, פשוט תכתבי את מה שזורם לך באותו הרגע לראש, כי ההרגשה שאני קיבלתי היא שחלק מהדברים נכתבו באילוץ, כאילו הכרחת את עצמך לכתוב את זה בצורה כזו ולא שחררת קצת. תני לעצמך לזרום עם הכתיבה והכל יראה אחרת. בהצלחה בהמשך, ומקווה שתקחי את הערות לתשומת ליבך (: