נכון, מומחית לפוליטיקה אני לא. עיתונאית בשבילי זה עדיין בגדר חלום, אני מקווה שיתגשם. אבל דבר אחד אני יודעת - מה הן העמדות שלי.
אני יודעת שהחרדים לא לוקחים חלק בנשיאת הנטל במדינה.
אני יודעת שרק 33% מהם מתגייסים.
אני יודעת שכספי משלמי המיסים הולכים כדי להעניק קצבאות לישיבות ולחרדים.
אני יודעת ש90% מהחרדים שחושבים שהם עילויי תורה יושבים חצי מהיום לעשן מחוץ לכולל.
אני יודעת שלביבי נתניהו יש "הסכם נישואין" עם ש"ס והחרדים במדינה.
אני יודעת שבניגוד למופז (רק במקרה הספציפי הזה) ופלסנר, ביבי ימכור את העם שנושא בנטל תמורת הנאמנות של החרדים.
ואני יודעת שבמדינה שלנו שותקים לו על זה.
אני אומרת ? לא לתת לו קדנציה נוספת. הוא לא עושה את התפקיד העיקרי בתור ראש ממשלה - הוא לא דואג -לעם-.
הוא דואג "לתחת" של עצמו. הוא דואג לחרדים. אבל לקשישים ? לא. לעניים ? לא. לניצולי השואה? לא. למעמד הביניים ? לא.
אז למה אנחנו ממשיכים לתת לו לשבת על הכיסא הגדול של הבוס, שעליו כתוב "ראש הממשלה" ?
אני לא אגיד שהוא לא עשה שום דבר למען המדינה, אבל הוא לא עשה מספיק בשבילה.
מה עם ללחוץ כדי שיהיו תקציבים מספיקים למערך הכבאות וכוחות ההצלה ? מה עם לדאוג שכספי ניצולי השואה יועברו אליהם? מה עם לדאוג לתשתיות שוות בכל המדינה ? יש רשימות שלמות של דברים שהוא יכל להספיק בקדנציה הזאת, שהוא פשוט לא דאג להם. וזאת בעיניי אי לקיחת אחריות אמיתית.
בעיניי , חסרים מנהיגים אמיתיים במדינה. מנהיגים שאוהבים את הארץ ויתנו בשבילה הכל, יעשו את הכל למען העם, ורק לטובתו. כל אלה כבר לא כאן, ובמקום זה יש פוליטיקאים שועלים, נחשים וזיקיות. משנים צבעים בכל רגע שעובר, ערמומיים ומשילים את עורם כשמתאים להם. מה עם אריות ? מה עם לביאות ? מה עם מישהו שיילחם למען המדינה ? עדיין קיימים כאלה ?
אני מקווה לעתיד טוב יותר במדינה הזאת. אני מקווה שהעם ימשיך להשמיע את קולו, שיצעק בכל הכוח עד שיקרה כאן שינוי אמיתי. השינוי לא יבוא מהפוליטיקה, אין טעם לשבת ולחכות "שיגיע המשיח". לא משנה מה יגידו החרדים, הוא כרגע לא בדרך, ואנחנו, כמו תמיד, צריכים להשמיע את קולנו ולהמשיך להוכיח שזוהי מדינה דמוקרטית לכל דבר ועניין. שזוהי מדינה של העם, שפועלת בשביל העם ובזכות העם. הרי זוהי מטרתה ומשמועתה של מדינה דמוקרטית.
כינוי:
HOTM
בבלוג זה
בכל הבלוגים
