שולחן כתיבה

השמיים מלאים בצבע של קיץ,

חולצות קצרות חושפות שרוולים,

הלחות הגבוהה מרגישה לי כמו 120 מעלות,

אפילו שרק 30.

חברתי הטובה, היפה והמצחיקה, אין כמוה, לא פה ולא עכשיו.

שפתייה הורדרדות,

צחוק מתגלגל במורד השביל,

יד ביד הלכנו כך לעבר בניינים גבוהים למול שקיעה אדומה,

והצימאון הרב שלי למים צלולים.

כשניכנס ביום הראשון של השנה לכיתה,

מעלות זיכרונות של ימים שעברו,

של עצים מלבלבים ושל פרחים ריחניים,

של ריח של חולצה חדשה שעוד לא נכנסה לכביסה וציוץ ציפורים לפנות בוקר.

בתחושה של תקווה של אביב למרות ש...

השמיים מלאים בצבעים של קיץ,

הלחות הגבוהה מרגישה לי כמו 120 מעלות,

צחוק מתגלגל במורד השביל,

מעלות זיכרונות של ימים שעברו.

הסתיו הגיע ואיתו חיוך מוזר,

והיא הינה יפה, בכולה ובמאודה,

חיוך שובה לב למול עיניה הכחולות,

והיא אחת ויחידה.

זהו חיוך מוזר שלה, מיוחד שלה, ולא של אחרת.