שולחן כתיבה

מבולבלת מעט,

אך רועשת כתמיד,

עם שיער מנופח,

וחיוך ביישני,

אחת שלא הייתם עוצרים ברחוב כך סתם,

אולי מצביעים מרחוק על גרביוניה ושמלתה,

מתהלכת לה ברחובות העיר,

לא מכירה את האזור וזה גם לא משנה לה,

שאם תלך לאיבוד לא תדע לחזור. 

ואם תשאל אותה לגבי מוצאה ויעדה,

היא תענה לך בפשטות יתרה "לאן שאפשר",

הילדה המבולבלת והרועשת כתמיד,

עדיין מחפשת לה מקום שאף אחד לא מכיר,

שם תתיישב, תפתח ספר ותישען,

בעיר הסוערת הזאת, המנוכרת והקרה הזאת,

היא כלכך אוהבת.