לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


על כל הדברים שהכי נוח לטאטא מתחת לשטיח ו"לחשוב" שיפתרו מעצמם, אלו שבעצם הגיע הזמן לדבר עליהם גם אם לא הכי נוח. עכשיו הרגע לכבס את הכביסה המלוכלכת של החברה הישראלית בחוץ.

כינוי:  עמיר.פ.

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2012

If it ain't broke, don't fix it


איזור עוטף עזה, מילואים.

אנחנו נוסעים בדיפנדר צבאי, מזג האוויר בחוץ חם מהרגיל והדרך למוצב הבא עוד ארוכה.

עומר יושב ליידי, ולמרות שאנחנו נוהגים להפגש גם לאחר השחרור עבר זמן מה מהפגישה האחרונה.

עומר מספר לי על הבגרות בפסיקה שהיה צריך להשלים ונבחן בה בשבוע שעבר,ומשם מצאנו עצמנו מדברים על מערכת החינוך בישראל.

"צריך לצמצם את מספר הבגרויות שכל תלמיד נבחן בהם לשלוש בלבד!", הוא מכריז.

הוא, או אולי יאיר לפיד שבלע יום לפני ומדבר מגרונו, אבל מה זה משנה.


מה לא נאמר על מערכת החינוך בישראל? שהיא מיושנת, שהמורים לא מספיק מתוגמלים, שהיא מכונת ציונים.

אני יכול להמשיך בלי סוף, אך כמדומני שאיני מחדש לאיש.

"החברים" באסכולת צמצום הבגרויות נתלים באילנות גבוהים וגורסים, "ברוב המדינות המפותחות בעולם התלמידים נבחנים רק בהבעה, מתמטיקה ואנגלית".

אין ספק שתלמיד שילמד או יבחן רק במקצועות הללו יוכל להתמקצע בהם בעשרות מונים יותר מתלמיד שלומד מקצועות נוספים.

אך האם צמצום הבגרויות הוא הוא התרופה למערכת החינוך שלנו?

איך ומי בדיוק יבחר איזה מקצוע יכין את דור העתיד שלנו לבניית חברה טובה יותר ומשגשגת יותר?

האם תלמיד שילמד מתמטיקה יסייע לחברה ולשוק העבודה יותר מתלמיד שילמד מקצוע בעל אופי תרבותי כמו ספרות, או שורשי כמו היסטוריה?

כמובן שיקומו עליי עכשיו בוגרים רבים של מערכת החינוך בטענות כגון "ברור שמתמטיקה זה המקצוע הכי חשוב!", אבל תאמינו לי שאני לא זוכר מתי בפעם האחרונה חקרתי פונקציה וגבולותיה מאז תום לימודי התיכון.

לא שאני אומר לרגע שהמקצוע הזה חשוב יותר או פחות ממקצוע אחר, זו בדיוק הנקודה, אי אפשר לבחור את "שלושת המקצועות" שיובילו אותנו לעתיד טוב יותר.


לפיד טוען שהתיכונים של היום עסוקים רק בהכנה לבחינות הבגרות ולא בלימודי החומרים עצמם ומציע שמלבד שלושת המקצועות הנ"ל לא יבחנו התלמידים בבחינות בגרות חיצוניות של משרד החינוך אלא בבחינות פנימיות של בית הספר.

ראשית, עצם ההפרדה הזו בה הוא בוחר את המקצועות שהם "החשובים ביותר" להגדרותו וממקם אותם בקטגוריה של בחינות חוץ, מעידה על כך שהוא מבין את יתרונותיה של בחינת החוץ באופן אחידותה הארצית, ההזדמנות ותנאי הבחינה השווים לכל נפש, ובכך יוצר סתירה פנימית לטענתו שבחינות החוץ גורמות ללמידה מוכוונת בחינה ולא למידה אמיתית.

חוץ מזה, שאני ממש אוהב את העובדה שהתלמיד בתל אביב והתלמידה בשדרות נבחנים תחת אותם תנאי בחינה ובאותה רמה, ללא שום התערבות והשפעה של בית הספר.

לא אני, ותאמינו לי שגם לא אתם הייתם רוצים להכנס למצב שבו סיכויי הכניסה שלכם או של בני משפחתכם לאקדמיה אינם שווים לאלו של תלמיד אחר בשל רמת הבחינות.


כבר היום, לצערי, קיימים בתי ספר פרטיים כגון "חברותא" בעמק חפר הגובים מההורים 23 אלף שקל לשנת לימודים.

בית ספר לעשירים בלבד אתם בטח חושבים לעצמכם, ואתם צודקים.

תארו לעצמכם מצב שבו בית הספר הזה הוא הריבון בבניית הבחינות של תלמידיו. אתם באמת חושבים שבית ספר שממומן ע"י ההורים ולא ע"י משרד החינוך ירשה לעצמו לא לתת את ה"שירות" עליו ההורים שילמו בכל עמלם, ולהציב בפני התלמידים מבחן מאתגר שעלול לעלות להם בציון?

לא הייתי רוצה לנסות את זה, ולא כל כך מתחשק לי לתת עוד כלי למערכת החינוך המופרטת בהגדלת פערים חברתיים.


מערכת החינוך התיכונית, דווקא היא, יכולה וצריכה להיות בית להתנסות של תלמידים במגוון המקצועות שעומדים בפניהם.

החל ממקצועות החובה שמהוות את "סל הבסיס", ועד מקצועות הבחירה בהן בוחר התלמיד ובעצם מתנסה בפעם הראשונה בתחום העניין שלו.

עצם החוויה הזו מלמדת הרבה יותר מהחומר עצמו, התלמיד מרוויח את האפשרות לחוות את המקצוע שבחר מקרוב , וזו וודאי תשפיע על המשך דרכו בין אם ימשיך ללימודים אקדמאיים ובין אם לא. מרבית תלמידי התיכון לא יודעים עדיין במה ירצו לעסוק בבגרותם, ולכן חשוב לשמור על חויית התיכון כמה שיותר מגוונת ורוויית התנסויות. אחרי שטעם קצת מכל דבר, אין ספק שיוקל לו בבחירת מקצוע לעתיד.


מערכת החינוך לא מושלמת, היא רחוקה מלהיות כזו.

היא חולה, חולה מאוד, אבל צמצום בחינות הבגרות הוא בטח שלא התרופה.

אולי כדאי דווקא להתחיל לבחון קודם את רמת התכנים, להעלות את שכר המורים הזעום, להלחם בתופעת מורי הקבלן, ולהתחיל לחנך גם לערכים ולא רק למה ש"יעזור לי למצוא עבודה".

הדרך עוד ארוכה, אבל חשוב לראות שמתחילים אותה במקום הנכון.





נכתב על ידי עמיר.פ. , 14/7/2012 13:16  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עם אחד חוק גיוס אחד


סוף שבוע סוער עבר על כוחותינו ,כאשר במרכז הסערה הציבורית עומדות המלצות ועדת פלסנר כאבן בחן לקואליציית הענק של ביבי.

כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, שירתתי כקצין לוחם בתותחנים ארבע וחצי שנים.

קשה לכמת את עוצמת החוויה הזו, וכנראה שרק בעוד מספר שנים אדע לומר עד כמה הייתה היא משמעותית ומעצבת בחיי.

מעבר להיותו הגוף המגן של מדינתנו, היופי האמיתי של הצבא טמון בהיותו כור ההיתוך הגדול ביותר של החברה הישראלית: בנים, בנות, אשכנזים, מזרחים, יהודים, דרוזים, והיריעה עוד קצרה מלהכיל.

לא עוד כור היתוך בקונטאציות השליליות הנודפות ממנו מימי קום המדינה, אלא כור היתוך שיודע לאחד את הפרטים השונים, אך בו בזמן לשמור על ייחודם.


לצערי, צבא העם עדיין אינו שלם, משהו חסר בכור ההיתוך. לא סתם משהו, פלג שלם בחברה הישראלית, חרדים.

כמובן שהבדלות החרדים אינה נחלת צה"ל בלבד, וזו קיימת גם בחברה הישראלית ובמשק הישראלי בפרט.

שום טוב לא יצא מהפילוג הזה, זה בטוח.

אם אנחנו באמת רוצים פה חברת מופת צודקת וערכית, החרדים חייבים להבין שהם חלק מהחברה הישראלית, לטוב ולרע, בזכויות וגם בחובות.

ואנחנו, אנחנו צריכים לקבל אותם בזרועות פתוחות. לא להיות שיפוטיים, לא לנסות לשנותם, לקבל אותם כמו שהם, ולקוות שינהגו בנו באותו המטבע.


לא יכול להיות שבחברה שמטיפה לשיוויון יהיה הבדל בין דם לדם, פשוט לא יכול להיות.

כ58,000 מתגייסים פונציאלים שינו השנה סטאטוס למשתמטים בחסות החוק ומדינה.

כן, הייתי בהפגנה. לא שמעתי שם קולות שנאה אלא קריאה לאחדות. הציבור מבין שניתנה לו האפשרות לשנות עוול של שנים.

אולי הוא אף מבין שאם לא יפעל בעצמו להחדרת החרדים לחברה, הוא מסכן את פניה של המדינה כפי שהוא מכיר כיום.

בישראל 2012 כל ילד שלישי בכיתה ג' לומד במסגרת חינוך חרדית, רובם לא לומדים לימודי ליבה כך שסיכויים להשתלב במשק הישראלי שואף לאפס.

כל שנה בה אנו מבזבזים זמן ולא פועלים לשילוב החרדים בחברה ובמשק עומד בבחינת הידוק חבל התאבדות על צווארה של המדינה.


מסקנות ועדת פלסנר הנן נוף חדש בזירה הציבורית, הזדמנות שאין לפספסה. בניגוד לחוק טל שאיפשר השתמטות חרדית כללית מעוגנת בחוק ולא שיוויונית, ממליצה ועדת פלסנר על גיוס לכל מלבד 1500 "עילויים". בנוסף ממליצה הועדה על סנקציות אישיות ומוסדיות למשתמטים, ועל תמלוגים למתגייסים, "המקל והגזר" אם תרצו. גם למסקנות הועדה חסרונות משלה, הבולט שבינהם הוא האפשרות של המלש"ב החרדי לדחות את שירותו לגיל 22 כמעט באופן אוטומטי. עם זאת המסקנות אכן מהוות פריצת דרך וחשוב שיאומצו ע"י הממשלה.


ע"פ הפירסומים האחרונים נראה שביבי לא כל כך מתלהב מההמלצות.

ואני שואל, אדוני ראש הממשלה האם הרצון שלך להשאר בקואליצייה הענקית הזו הוא כל כך גדול שאתה מוכן לוותר על ביצוע הדבר הנכון?

מנהיג אמיתי עושה הכל למען הדבר הצודק, ולא הכל כדי להשאר בשלטון.

הגיע הזמן שתזכר טוב טוב שכמו שלמדת במדעי המדינה בהארווארד, הפוליטיקה היא כלי שנועד לשרת את העם ולא כלי שנועד לשמור עלייך כמה שיותר זמן בשלטון.


התחזיות הפאסימיות אחרונות מנבאות שאם לא יהיה שינוי משמעותי עד 2023 , 25% מכל פוטנציאל מחזור גיוס יקבל פטור וילמד בישיבה (לעומת 13% כיום).

אני בטח שלא שלא פראייר ובטח שלא פאסימי, ביום שלישי אני יוצא למילואים. ואולי ביום מן הימים שאזומן למילואים, אפילו אזכה לשרת לצד חרדי.




נכתב על ידי עמיר.פ. , 8/7/2012 23:27   בקטגוריות צבא, שיוויון בנטל, גיוס חרדים, צדק חברתי, ועדת פלסנר  
הקטע משוייך לנושא החם: החוק לשוויון בנטל-או חרדים לצבא או לא?
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על מה ולמה... (פוסט פתיחה)



איך בכלל מתחילים פוסט ראשון? יש חוקים? לא ברור.
נראה שהכי טבעי שאתחיל עם מעט פרטים על עצמי.
קוראים לי עמיר, בן 23 מנס ציונה. לפני חודשים בודדים השתחררתי מהצבא.
שירתתי בתותחנים וחתמתי קבע, את השירות סיימתי כסגן מפקד פלוגה מבצעית.
ככל הנראה אז התחלתי להיות מודע למתרחש סביבי, לצאת מהבועה שחייתי בה ולהכיר גם אנשים שנושאים עמם סיפור שונה משלי.

כל אחד מאיתנו סוחב איתו סיפור חיים שמלא בפרקים של אהבה,ייאוש, שמחה,טראומות, ושאר ירקות.
אבל האם יצא לכם לשאול את עצמכם עד כמה אתם דומיננטים בסיפור הזה? מתי אתם כותבים אותו ומתי מישהו מכתיב אותו עבורכם?

אם הייתם שואלים אותי עד לפני כמה שנים הייתי אומר לכם שהאדם הוא האחראי הבלעדי לגורלו.
אבל האם זו המציאות בה אנחנו חיים? היום אני יודע שלא.
כן, אני עדיין מאמין שלכל אדם השפעה כזו או אחרת על מסלול חייו, אך גדולה מזו השפעתו של הגדול היושב מעליו.
לא, אני ממש לא מדבר על אלוהים.
אני מדבר על השוק החופשי. כן כן, לא פחות ולא יותר. בסוף אפשר לתרגם הכל לכסף. זה אולי נשמע קר אבל זה נכון.
יסלחו לי הנאיביים שבינכם, אבל אין אדם שאורך חייו לא מושפע מכך: החל מהקשישה בכפר סבא שנפגעה קופת הפנסיה שלה בעקבות תספורות לטייקונים, ועד לתלמידת כיתה ג' שלא מקבלת שירותיי רפואה איכותיים מאחות בית ספר כי זה פשוט לא כלכלי. הקשת כמובן רחבה ודוגמאות אין סוף, חלקן קשורות באופן ישיר לבחירות הכלכלה החופשית וחלקן תוצאותיה העקיפות. מה שבטוח הוא שכולנו כולל כולנו, כפופים למרותן של כוחות השוק.

"כלכלה חופשית", על פניו המצאת המאה. כלי שאמור לספק לנו (החברה והפרט), את כל צריכנו על פי מדדים של היצע וביקוש. יש ביקוש, יש היצע.
אין ביקוש, אין היצע. ככה פשוט ככה חכם. אה כן, איך שכחתי, כמובן שגם יעיל (מילה מקודשת בשוק בחופשי).
אם להיות כן, זו אכן אחת ההמצאות הגדולות והחשובות.
מאידך, גם לה חסרונות. בשוק חופשי מותר הכל? לפטר בשם ה"התייעלות"? לגרוע בתנאים סוציאלים בסיסיים של העובדים כדי להגדיל את ההיצע?
אם הגיע הקיץ והביקוש למזגנים גדל, אז למה שלא נקצר את הפסקת הפועלים במפעל מחצי שעה לעשר דקות בשם השוק החופשי? זה אומר עוד כמה מאות מזגנים ביום!
התשובה היא שהכלכלה החופשית נועדה לשרת אותנו, ולא אנחנו אותה.
בעולם מתוקן הכלכלה החופשית והצדק החברתי יכולים ללכת זה עם זה יד ביד.

אז למה זה לא קורה? מי אשם?
הכנסת שלא מחוקקת מספיק רגולציות על השוק כדי לשמרו הוגן ולא מפלצתי?
הממשלה שמפריטה את שירותיה זה אחר זה בסדרתיות מדאיגה?
אנחנו שנשארים אדישים למה שמסביבנו?
האמת שהכל מהכל. כולנו נוטלים חלק בעיצוב פני החברה שלנו.

היום ידוע, ומחקרים כבר הוכיחו לא פעם שמעמדו החברתי כלכלי של אדם נקבע עוד בטרם היוולדו.
כלומר עוד שאנו ברחם, מצבם הכלכלי של הורינו יהווה את הגורם המשמעותי ביותר בעיצוב מעמדנו החברתי, גם שלושים שנה קדימה.
לא מאמינים? תבדקו.
כבר לפני 6 שנים שמעתי על פתיחת "בתי קברות לאלפיון העליון". הכינוי הציבורי שדבק בפרוייקט מעורר סלידה לכשלעצמו, אך יותר מכך המסקנה העולה ממנו: גם אחרי שאנחנו מתים מה שנשאר ממנו מקבל טיפול יותר טוב אם אנחנו עשירים.

תהא הכלכלה חופשית ככל שתהא,ברגע שניהיה יותר מעורבים נוכל אנחנו לקחת אחריות על גורלינו ולצמצם את הפערים החברתיים.
בישראל 2012, להיות עני זה לא מצב כלכלי בר שינוי, זהו גורל שקשה לשנותו. ככל שהזמן חולף העניים ניהיים יותר עניים והעשירים יותר עשירים.
מישהו אמר, כסף נמשך לכסף?
ישראל תופסת לעצמה את המקום השלישי "והמכובד" במדד הפער בין עניים לעשירים של מדינות הOECD.

הגיע הזמן לדבר על הדברים שפחות נעים לדבר עליהם... אלה שהדחקנו עד עכשיו אולי כי זה אומר שצריך להודות, שלא היינו בסדר, שנרדמנו במשמרת. אבל הגיע הזמן להוציא את הכביסה המלוכלכת של החברה.


הפוסטים בבלוג יעסקו בעיקר בנושאים "האלה".
הנושאים שהכי קל לטאטא מתחת לשטיח ולקוות שיעלמו,אלה שדווקא צריכים את הטיפול הכי מעמיק אבל לא זכו לו.

חושבים כמוני? מצויין.. לא חושבים כמוני? יותר טוב, אתם חייבים להשאר ולקרוא...





לטובת הסקפטים:

Ynet- בית קברות לעשירים(2005):

נכתב על ידי עמיר.פ. , 5/7/2012 20:40  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעמיר.פ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עמיר.פ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)