איזור עוטף עזה, מילואים.

אנחנו נוסעים בדיפנדר צבאי, מזג האוויר בחוץ חם מהרגיל והדרך למוצב הבא עוד ארוכה.

עומר יושב ליידי, ולמרות שאנחנו נוהגים להפגש גם לאחר השחרור עבר זמן מה מהפגישה האחרונה.

עומר מספר לי על הבגרות בפסיקה שהיה צריך להשלים ונבחן בה בשבוע שעבר,ומשם מצאנו עצמנו מדברים על מערכת החינוך בישראל.

"צריך לצמצם את מספר הבגרויות שכל תלמיד נבחן בהם לשלוש בלבד!", הוא מכריז.

הוא, או אולי יאיר לפיד שבלע יום לפני ומדבר מגרונו, אבל מה זה משנה.

מה לא נאמר על מערכת החינוך בישראל? שהיא מיושנת, שהמורים לא מספיק מתוגמלים, שהיא מכונת ציונים.

אני יכול להמשיך בלי סוף, אך כמדומני שאיני מחדש לאיש.

"החברים" באסכולת צמצום הבגרויות נתלים באילנות גבוהים וגורסים, "ברוב המדינות המפותחות בעולם התלמידים נבחנים רק בהבעה, מתמטיקה ואנגלית".

אין ספק שתלמיד שילמד או יבחן רק במקצועות הללו יוכל להתמקצע בהם בעשרות מונים יותר מתלמיד שלומד מקצועות נוספים.

אך האם צמצום הבגרויות הוא הוא התרופה למערכת החינוך שלנו?

איך ומי בדיוק יבחר איזה מקצוע יכין את דור העתיד שלנו לבניית חברה טובה יותר ומשגשגת יותר?

האם תלמיד שילמד מתמטיקה יסייע לחברה ולשוק העבודה יותר מתלמיד שילמד מקצוע בעל אופי תרבותי כמו ספרות, או שורשי כמו היסטוריה?

כמובן שיקומו עליי עכשיו בוגרים רבים של מערכת החינוך בטענות כגון "ברור שמתמטיקה זה המקצוע הכי חשוב!", אבל תאמינו לי שאני לא זוכר מתי בפעם האחרונה חקרתי פונקציה וגבולותיה מאז תום לימודי התיכון.

לא שאני אומר לרגע שהמקצוע הזה חשוב יותר או פחות ממקצוע אחר, זו בדיוק הנקודה, אי אפשר לבחור את "שלושת המקצועות" שיובילו אותנו לעתיד טוב יותר.

לפיד טוען שהתיכונים של היום עסוקים רק בהכנה לבחינות הבגרות ולא בלימודי החומרים עצמם ומציע שמלבד שלושת המקצועות הנ"ל לא יבחנו התלמידים בבחינות בגרות חיצוניות של משרד החינוך אלא בבחינות פנימיות של בית הספר.

ראשית, עצם ההפרדה הזו בה הוא בוחר את המקצועות שהם "החשובים ביותר" להגדרותו וממקם אותם בקטגוריה של בחינות חוץ, מעידה על כך שהוא מבין את יתרונותיה של בחינת החוץ באופן אחידותה הארצית, ההזדמנות ותנאי הבחינה השווים לכל נפש, ובכך יוצר סתירה פנימית לטענתו שבחינות החוץ גורמות ללמידה מוכוונת בחינה ולא למידה אמיתית.

חוץ מזה, שאני ממש אוהב את העובדה שהתלמיד בתל אביב והתלמידה בשדרות נבחנים תחת אותם תנאי בחינה ובאותה רמה, ללא שום התערבות והשפעה של בית הספר.

לא אני, ותאמינו לי שגם לא אתם הייתם רוצים להכנס למצב שבו סיכויי הכניסה שלכם או של בני משפחתכם לאקדמיה אינם שווים לאלו של תלמיד אחר בשל רמת הבחינות.

כבר היום, לצערי, קיימים בתי ספר פרטיים כגון "חברותא" בעמק חפר הגובים מההורים 23 אלף שקל לשנת לימודים.

בית ספר לעשירים בלבד אתם בטח חושבים לעצמכם, ואתם צודקים.

תארו לעצמכם מצב שבו בית הספר הזה הוא הריבון בבניית הבחינות של תלמידיו. אתם באמת חושבים שבית ספר שממומן ע"י ההורים ולא ע"י משרד החינוך ירשה לעצמו לא לתת את ה"שירות" עליו ההורים שילמו בכל עמלם, ולהציב בפני התלמידים מבחן מאתגר שעלול לעלות להם בציון?

לא הייתי רוצה לנסות את זה, ולא כל כך מתחשק לי לתת עוד כלי למערכת החינוך המופרטת בהגדלת פערים חברתיים.

מערכת החינוך התיכונית, דווקא היא, יכולה וצריכה להיות בית להתנסות של תלמידים במגוון המקצועות שעומדים בפניהם.

החל ממקצועות החובה שמהוות את "סל הבסיס", ועד מקצועות הבחירה בהן בוחר התלמיד ובעצם מתנסה בפעם הראשונה בתחום העניין שלו.

עצם החוויה הזו מלמדת הרבה יותר מהחומר עצמו, התלמיד מרוויח את האפשרות לחוות את המקצוע שבחר מקרוב , וזו וודאי תשפיע על המשך דרכו בין אם ימשיך ללימודים אקדמאיים ובין אם לא. מרבית תלמידי התיכון לא יודעים עדיין במה ירצו לעסוק בבגרותם, ולכן חשוב לשמור על חויית התיכון כמה שיותר מגוונת ורוויית התנסויות. אחרי שטעם קצת מכל דבר, אין ספק שיוקל לו בבחירת מקצוע לעתיד.

מערכת החינוך לא מושלמת, היא רחוקה מלהיות כזו.

היא חולה, חולה מאוד, אבל צמצום בחינות הבגרות הוא בטח שלא התרופה.

אולי כדאי דווקא להתחיל לבחון קודם את רמת התכנים, להעלות את שכר המורים הזעום, להלחם בתופעת מורי הקבלן, ולהתחיל לחנך גם לערכים ולא רק למה ש"יעזור לי למצוא עבודה".

הדרך עוד ארוכה, אבל חשוב לראות שמתחילים אותה במקום הנכון.