פעם ראשונה שאני מצליחה לכתוב קטע-יותר נכון פעם שניה רק שהראשון נמחק באורח פלא😓
קול נגיחה ארוכה העיר אותי ,פרוותה של קלואי התחככה בי קלות, קמתי בזהירות מהמיטה נעמדת על הרצפה הקרה ולשתי שניות ראיתי שחור בעיני, הסחרחורת עברה כלא היתה וחזרתי לראות, החלון הפתוח חשף יום גשום במיוחד וגם לאוהבי הגשם יש גבול דק שעובר בדיוק בימים כמו אלה, מבט חטוף בשעון גילה לי שזמן רב לא נותר עד לצלצול הראשון, החלפתי בגדים בזריזות ולבשתי גינס כהה ואיזושהי חולצה שראיתי מונחת בארון, לקחתי את האולסטאר השחוקות ועברתי אל המטבח לוקחת את הסנדביץ והתיק ויוצאת מהבית.
התחלתי לרוץ, מטריה ביד אחת ועוגיה ביד השניה, לאחר לגילה זה הדבר השני האחרון שאני רוצה לעשות כרגע-אחרי טבילת ראש באחת השלוליות הבוציות שעמדו על שפחת המדרכה.
צלצול. הצלצול נמשך בדיוק 20 שניות שניה אחת כבר עברה נשארו רק 19, אני רצה, מקפצת בקלילות מעל אחת החומות ונכנסת בשאר בית הספר, הצלצול נגמר, לגילה לוקחות בדיוק 10 שניות להגיע לכיתה, אני עולה את המדרגות שתיים שתיים ומתיישבת בכיסא רגע לפני שגילה נכנסת לכיתה.עוד בוקר שגרתי, האדרנלין מציף אותי ואני מאושרת.
גילה נכנסת לכיתה ובבת אחת החיוך נמחק, מה זה כל הרעש הזה היא צועקת ובבת אחת כולם משתתקים, דממה שוררת בכיתה ובמשך שעתיים הקול היחיד שנשמע הוא הקול של גילה.
צלצול. הפסקה, אני לוקחת בזריזות את התיק מהשולחן ורצה אל הקפיטריה, אין סיכוי שאני אחכה בתור כמו כולם, אני מגיעה ראשונה כמו כל הפסקה ופותחת את הדלת הגדולה בהשתאות. מישירה מבט ומגלה להפתעתי הרבה נער אחר עומד כבר בתור, איך הוא הספיק לעזאזל?! חשבתי לעצמי, אין סיכוי שאני אתן לזה לעבור בשתיקה, הי אתה, אני קוראת בקול לעברו, מה אתה עושה כאן?! הוא מסתובב אלי ולשבריר שניה אני שוכחת שאני קיימת, מולי ניצב הדבר החינני ביותר עלי אדמות, הוא לא יפה, הוא גם לא מכוער אבל הוא מדהים! שיער שטני שגולש על מצחו בעדינות ועיניים ירוקות כהות, חולצת טריקו פשוטה בצבע ירוק שמדגיש את העיניים המדהימות שלו עוד יותר, בטח מודע לעצמו...
אני מגחכת בבוז ויוצאת מהקפיטריה, התאבון נעלם כלא היה.
אני מוצאת לי פינה שקטה ומתיישבת באחת הכיתות הריקות, מבחוץ המולה נשמעת ובכיתה שקט. אני מעיפה מבט אל עבר הלוח ומגלה שאריות של פונקציה טריגונומטרית שלא הספיקו לפתור בשיעור המתמטיקה, שקט בכיתה. דמעה זולגת על פני, פונקציות טריגונומטריות תמיד ידעו איך לרגש אותי הא, אני מחניקה נחרת צחוק שקטה. מקנחת את אפי בשולי החולצה, עוצרת מחייכת ויוצאת לדרך חדשה, מוחקת את הזכרון האחרון שלו מראשי, אין יותר איתן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
amber_