”יש כאן כל כך הרבה דמיון חופשי, 

אני מקווה לרתום קצת ממנו כדי להפנות את המאזן.„

יאלה לעבודה!

מצפה לאימיילים מכם

~

"

שבלולים. אנחנו חייבים שבלולים.

מה.

שבלולים, מה את לא מבינה, הוא אמר לי, והוא היה כל כך יפה, אז קוויתי שאני סתם טיפשה.

אז חיפשנו שבלולים, ובחיי, היה אמצע הלילה המחורבן, והיה לי כל כך קר, באמת, אז רק
קיללתי (אבל בשקט)

והוא היה נורא יפה אבל גם היה נורא חושך אז גם זה לא עזר לי, והוא חיפש שבלולים ואני
מעכתי אותם עם כפות הרגליים.

ואז הוא אמר, טוב, בואי נעשה עצירה, קר מדי, ו, כאילו, אאוריקה!

ואז ישבנו באמצע שום מקום מזוין, ובאמת שרציתי לפתוח בשיחה, ולהראות לו שאני עמוקה
וחכמה ומיוחדת,

ואחר כך כשהוא יזכר בי הוא יזכור אותי כזאת שאמרה את הדברים הנכונים,

אבל היה לי קר והיה לי המון קוצים בתחת, והייתי בטוחה שאני במחזור ודמיינתי את הדם זולג עליי,
ופשוט לא הצלחתי למצוא מה לומר חוץ מכמה קללות.

אז אמרתי. קללות, כלומר.

והוא רק הסתכל עליי כאילו שאני סתומה, ואני באמת לא יכולתי להאשים אותו,

ואז, פתאום, כמו משום מקום, כמו מהירח המחורבן עברה שם מישהי, הרבה יותר יפה ממני, וגם
יותר גבוהה, ולא היה לה שיער קצוץ, והבגדים שלה היו  ממש (!) מתאימים,

והיא נראתה, בעיקר - כמו מישהי מיוחדת וחכמה שאומרת את הדברים הנכונים,

והיא שאלה אותנו (אותו אותו אותו כוסאמוק) אם חיפשנו שבלולים, כי שיאו, כמה שבלולים יש
פה, וזה פשוט מיוחד,

ואוי אוי אוי היא לא נשמעה כמו פלוצ מהתחת (או סתם כמו שאני הייתי נשמעת אם הייתי מדברת
ככה)

ואורו עיניו המזוינות, והם הלכו לחפש שבלולים, ואני נשארתי לבד,

והייתי רוצה להגיד שהם שאלו אם אני באה, אבל הם לא, והוא אולי הוא מלמל איזה משהו מאחוריה, אבל
היה לה תחת מדהים, אז הוא פשוט הלך אחריה,

ואני נשארתי לבד, עם קוצים בתחת וקור ברחם ולב שנמצא אצלו בכיס כבר שנים,

ומלמלתי לעצמי, זה בסדר, אני בוגרת, אני בוגרת."

מה שמצחיק זה שהוא באמת חזר, סוחב בשביל השרמוטה שקים של שבלולים כמו שלא היה
עושה בחיים בשבילי, והיא מחייכת אליו כמו שאני לא יכולה לחייך, והרוח
משחקת לה בשיער כאילו אין בשביל זה ערוץ פורנו, ואנחנו מדליקים מדורה שהיא תוכל לשבת שם ולעשות פרצופים של שער בווג והוא מרייר.

אז אני הכנתי לכולם תה, וכשהם התחשחשו מעכתי פנימה כמה מהשבלולים שלהם, אולי
מושבה שלמה, אני לא יודעת, אולי קצת מהבוץ שהיה בכל מקום חוץ מעל הפרצוף של
המטומטמת, והיא באמת היתה מטומטמת, ועמוקה וחכמה ומיוחדת, וסתומה לחלוטין, ואמרתי להם שזה מתכון חדש שהמצאתי כשהם שתו מהחרא הזה שלוש כוסות.

ובלילה כשהם הקיאו את נשמתם, והתחת שלה היה הדבר היחיד שראו כשהיא ירקה קליפות של שבלולים, והחיוך שלו היה מלוכלך בחרא של נמלים, חשבתי שהם טיפשים כל כך, כי מי בכלל מחפש שבלולים באמצע ינואר. פחח. באמת."