טוב... אז בלוג ראשון שלי בישרא, פוסט ראשון..
מצטערת מראש.. אני לא ממש טובה בזה, אבל ננסה בכל מקרה, כי לנסות כבר לא יהרוג אותי (:
אוקיי קופצים למים הקרים P:
אז היי?
בהתחלה אני אעדיף להיות אנונימית, ברשותכם.. לפחות עד שאתרגל כבר לכתוב כאן.. לא יהיו כאן תמונות מצב.. זה משהו שאפשר לשכוח ממנו כבר מההתחלה.. אני מעדיפה שלא ידעו מי אני..
זה לא קל בשבילי לחשוף את הסיפור אז.. תהיו נחמדים טוב? (מצטערת מראש על כל עניין הנקודות, מחלה ><)
אני לא באה לעודד כאן שום דבר, אז תחסכו. זאת מחלה שאני לא מאחלת לאף אחד באמת שלא!
קצת על עצמי? אני בת 15.5 עוד מעט 16. Sweet Sixteen? לא ממש..
אני בתוך זה כבר מספר שנים.. צומות בעיקר, שנאה עצמית מטורפת, דברים שרק מופרעת אכילה יכולה להבין
איפה זה התחיל? כמו הרבה אחרות אני לא ממש יודעת... אני משערת שזה קרה איפשהו באיזור תחילת היסודי- כיתה א' כזה..
הייתי מתעמלת אומנותית במשך די הרבה שנים.. באחד האימונים כשאמא באה לאסוף אותי המאמנת ניגשה אליה.. היא שאלה אותה במה היא מאכילה אותי שאני כ"כ שמנה.. (במילים אחרות אמנם אבל זה היה המסר העיקרי) ובאמת שלא הייתי שמנה.. כשאני מסתכלת על תמונות שלי מהגיל הזה הייתי ילדה די יפה.. רזה.. את ההערה של המאמנת לא שמעתי בעצמי.. היא אמרה אותה רק לאמא אבל אמא התחילה לשים לב למה שאני אוכלת.. בתקופה הזאת אהבתי ללכת לישון אצל סבתא (ז"ל- אהובה שליי אני מתגעגעת) וכשהולכים לישון אצל סבתא הולכים לקניון, ומה יש בקניון? מקדונלדס.. ואלוהים איך שאהבתי את הגלידה שלהם! אז אמא ביקשה מסבתא שתפסיק לקנות לי גלידה, בפעם הבאה שהלכתי לסבתא והלכנו לקניון סבתא אמרה שהיא לא קונה לי גלידה כששאלתי למה היא אמרה שאמא ביקשה ממנה... טוב.. בתור ילדה לא דאגתי לזה ממש..
לפי מה שאומרים נשארתי יפה (לא מאמינה בזה..) אבל רזה? לא ממש... אחרי כיתה ב' עברנו דירה.. ולא יכולתי להמשיך להתעמל בקבוצה ובכיתה ג' התחלתי להשמין מאוד (אוי האהבה הארורה שלי לאורז ופחמימות באופן כללי) בכיתה ו' הגעתי למשקל של 50 קילו ולא.. אני לא ממש גבוהה וגם לא הייתי גבוהה אז.. ואז הלכנו לדיאטנית שהתאימה לי תפריט והתחלתי לרדת אלא שאחרי זה הפסקתי והמשכתי להשמין.. בסוף כיתה ט' הגעתי למשקל שיא של 74.4 קילו על 1.55 אחרי זה החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים - התחילו הצומות. בכיף (:
ירדתי בעצמי 15 ק"ג.. והפסקתי את הדיאטה.. עדיין בעודף משקל לפי הBMI -לא ברור לי למה.. פשוט נפילה אחרי נפילה אחרי נפילה..
בשנה האחרונה (כיתה י'- לחצים וזה...) הייתה התדרדרות רצינית אחרי ההפסקה המשכתי את הדיאטה לקראת הבר מצווה של אחי.. רציתי להיראות טוב בשמלה, להרגיש יפה סופסוף.. ובאמת הרגשתי יפה.. עד הבר מצווה הגעתי למשקל של 54.4 ק"ג- מעולה!
רק שאחרי הבר מצווה שחררתי קיטור והתחלתי לאכול, בכמויות. ואחרי האוכל הקאה וחוזר חלילה..
ההקאות לא עזרו.. המשכתי לעלות, חזרו הדיכאונות והתחלתי לחתוך.. ועם כל עלייה, חתך חדש...
היום הגעתי למשקל של 62.3 ק"ג.. לא כ"כ נורא בהתחשב במה שהיה אבל נורא מספיק.. מספיק בשבילי
המטרה? BMI 20 מושלם- 48 ק"ג.. אחריהם? חיטוב.. - אני עוד אהיה מושלמת!
אני לא עוד ילדת צומי שבאה לישרא לחפש תמיכה.. באמת שלא! הסיפור שלי התחיל עוד הרבה לפני זה.. לפני שידעתי על הקהילה בישרא..
בשונה מחלק מהבנות כאן אובחנתי כאנורקסית-בולימית ע"י פסיכיאטר... אספר על זה אם תרצו.. אבל זה לפוסט אחר (:
הבלוג הזה? הוא בשבילי.. כדי שאשיג את המטרה שלי ואולי אצליח לאהוב את עצמי פעם.. אני יודעת שהמשקל לא מקנה אהבה אבל אולי זה יהיה שלב אחד בדרך -מפגרת, אני יודעת, לא צריך לספר לי-
טוב.. אז לילה טוב?
אוהבת אתכן בנות.. את כולכן!
תעזרו לי להגיע למטרה שלי
בהצלחה לכולנו ♥
ו... תשמרו על עצמכן!
אעדכן מחר את הכל! 
אם תרצו אספר את כל הסיפור שלי על איך אובחנתי
תגיבו? בבקשה? בשבילי? (:
טוב כבר ממש מאוחר- 04:53 - עפתי לישון ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: