"פאק! איבדנו אותו" אמרה דילן שכבר נשמה בכבדות "אני לא מאמינה שהוא ברח"
"כנראה נלחץ" מלמלתי "אתה בטוח שראית אותו רץ לפה?" שאלתי את אית'ן
אית'ן הנהן בלי לומר מילה
"טוב נראה לי שכדי לנו להתפצל, ככה הסיכויים שנמצא אותו יהיו גדולים" אמרתי וכל אחד מאתנו הלך לצד אחר, התקדמתי לעבר אחד הסמטאות החשוכות, היה קשה לראות משהו. עצמתי את העניים וניסיתי להתרכז באנרגיה שלו, היא הייתה ממש חזקה אז כנראה שהוא בקרבת מקום, הסתכלתי סביב כשלפתע קלטתי זוג רגליים מאחוריי פח האשפה הגדול, התקדמתי בשקט והצצתי, הוא קלט אותי ושוב התחיל לרוץ
נאנחתי בכעס, רץ מהר הצוציק, התחלתי לרוץ אחריו עד שהגענו לסוף הסמטה שם עמד קיר לבנים גבוהה "נסה לברוח עכשיו" חייכתי והתחלתי להתקדם לעברו לאט יותר
הוא הסתובב אליי ופתאום המבט המפוחד שהיה לו מקודם נעלם, במקומו הופיע מבט עצבני, הוא לחש כמה מילים ואז הרים את ידו אליי, תוך שנייה הרגשתי את גופי קופא, לא יכולתי להזיז שום חלק מגופי "מה לעזאזל ?" מלמלתי
"מי אתם??" הוא שאל
"שחרר אותי, אני לא אפגע בך"
הוא גיחך בזלזול "ואני גם מאמין לך"
"מניאק" סיננתי בכעס "אני עזרתי לך !"
"ואני אמרתי תודה עכשיו דבר!"
"אני לא אומר לך כלום עד שאתה משחרר אותי"
"חבל, כי אתה יכול להיות תקוע ככה עוד הרבה זמן"
"ריי!!" שמעתי לפתע את קולם של דילן ואית'ן "מה אתה עושה??" שאל אית'ן בגיחוך
קלטתי את טום מתחיל שוב למלמל כמה מילים "סתמו לו את הפה! אל תתנו לו לדבר!" אמרתי במהירות, למזלי דילן הייתה מהירה יותר, גם בקליטה וגם בריצתה, כשאית'ן עדיין מנסה להבין מה אני רוצה מהחיים שלו דילן כבר הספיקה לרוץ אל הצוציק ולסתום לו את הפה
הרגשתי את גופי משתחרר "תודה לאל" אמרתי והתמתחתי
"מה זה היה?" שאל אית'ן
"המכשף הזה דיי חזק מסתבר" מלמלתי והתקרבתי אליו באיום "ויש לו מזל שאני צריך אותו"
שוב המבט המפוחד נראה על פניו, הוא ניסה להשתחרר מדילן אך היא לא וויתרה "לא נראה לי שזו הדרך לגרום לו לבטוח בנו" אית'ן גירד בראשו
"יש לך רעיון אחר מר גאון?" סיננתי, הייתי עוד עצבני ממיקודם
אית'ן נאנח והתקרב אל טום "שחררי אותו" אמר לדילן
"אבל.."
"שחררי נו, הוא כולה ילד" והיא שחררה, אית'ן נעמד מולו "מצטערים על זה" אמר בחיוך
"על מה יש לנו להצטער!? זה הוא שהתחיל עם הכישופים שלו!" התלוננתי
"סתום" אית'ן סינן לעברי "אל תתייחס, הוא מתעצבן על כל דבר שפוגע באגו שלו"
נחרתי בבוז אך אית'ן התעלם "למה ברחת?" שאל את הנער
"אני יודע מה אתם רוצים, ואני לא מתכוון לעזור לכם למצוא את זה" סינן טום
"למה לא?" שאל אית'ן
"ככה!" הוא ענה בתוקפנות שהייתה לא צפויה ביחד לפחד שלו "זה מסוכן, הכוח הזה יותר מידי חזק ואסור שהוא ייפול לידיים הלא נכונות"
"ואיך בדיוק אתה יודע שאנחנו הידיים הלא נכונות אה?" סיננתי
"כל מי שמקבל כוח כזה מתפתה בסופו של דבר, כך שלא אכפת לי מי אתם אני לא מתכוון לעזור לכם!"
שלושתנו הסתכלנו על הנער הזה, כמה שהיה קטן דרך החשיבה שלו הייתה כאילו היה מבוגר, "אוקי, אנחנו לא נכריח אותך" אמר אית'ן לבסוף
"מה?!" שאלתי בכעס
"זו זכותו!" אמר אית'ן
"אז אנחנו אמורים פשוט לוותר!? ולתת למאריים להמשיך להתעלל בנו!?" צעקתי
אית'ן גם התחיל להתעצבן "אז מה אתה רוצה לעשות!? לאיים על הילד שיעזור לנו!? גם ככה מההתחלה הרעיון הזה היה מטומטם!"
"לפחות אני מנסה לחשוב על משהו ולא נותן למאריים לעשות מה שהם רוצים בשקט! כמוך!"
"אולי סתמו!!" צעקה לפתע דילן, גורמת לנו לשתוק ולהפנות אליה את מבטנו "לטום יש רעיון" הסתכלנו על טום בשאלה
"אני יכול לעזור לכם" הוא אמר בשקט
הייתי מופתע "תעזור לנו למצוא את התכשיטים?" שאלתי
"לא, אבל אני יכול לעזור לכם מול המאריים האלה שלכם" אמר "כמו שראית אני דיי יעיל"
"יש בזה משהו, אתו אולי נוכל לנצח את המאריים גם ללא התכשיטים" אמרה דילן
הסתכלתי על הצוציק, נזכרתי מה עשה לי ולא נותן לי דבר לעשות חוץ מלהיאנח "אני מניח ששווה לנסות".
האוויר נפלט מפי תוך שניות, כבר יכולתי להרגיש את המחנק ואת החוסר באוויר, עוצמתי את עניי בחוזקה, נלחמת בעצמי במשך כמה שניות נוספות, לבסוף הוצאתי את ראשי מעל פני המים ולקחתי נשימה עמוקה, הדבר הראשון שזיהיתי היה הירוק של העצים, אחר כך גם שמעתי את הרעש של המפל שהיה מאחוריי ולבסוף גם הרחתי את הריח של האוויר הנקי
כשכל החושים חזרו אליי לבסוף, יצאתי מהאגם וניגבתי את עצמי עם המגבת, התלבשתי במהירות והתקדמתי לעבר ביתי, בית הבנוי כולו מעץ, אומנם זה היה נעים פחות בתקופת החורף אך שווה, חוץ מזה את רוב זמני העברתי בביתו של מאט כך שזה גם ככה לא משנה. הבית עצמו היה באמצע היער, מה שגרם לאווירה להיות פסטורלית ושלווה, שלווה שנהרסה על ידי שני הגורילות החדשות שפלשו לביתה – מאט וג'ונתן.
נאנחתי כל פעם מחדש כשהם השאירו את הכלים של האוכל על השולחן, שהם צעקו במקום לדבר כמו שני אנשים נורמליים ושהם השתכרו והתחילו לעשות שטויות
"תורידו את הרגליים" סיננתי כשנכנסתי הביתה ותפסתי אותם עם הרגליים על השולחן
"כבר אמרתי שהחברה שלך קשוחה?" צחקק ג'ונתן כשהוא מוריד את רגליו
מאט צחק ונעמד "זה מה שאני אוהב בה" הוא תפס בפני ונישק אותי, "למה לא אמרת לי שאת הולכת להתקלח?" שאל כשנגע בשיערי הרטוב
למזלי לא הייתי צריכה לענות כי בדיוק אז הדלת נפתחה ואדווין נכנס "מצטער על ההפרעה אדוני" אמר במהירות
"מה אדווין?" שאל מאט "חשבתי שאמרתי לך לחזור רק כשהם מוצאים את זה"
"בגלל זה חזרתי אדוני, הם מצאו את זה, מסתבר שזה מכשף"
מאט הביט על ג'ונתן שגם נעמד על ידו "מכשף אה? מגניב"
"מה מגניב בזה בדיוק?" סינן מאט "יהיה יותר קשה להוציא ממנו מידע"
ג'ונתן גיחך "כן ממש, רק לך"
"טוב איפה הם עכשיו?" שאלתי את אדווין
"הם נשארו לישון הלילה בביתו, עם הבוקר הם מתכוונים לעזוב את הכפר" מיהר אדווין לענות
מאט הנהן "אז מחר נעשה להם ביקור פתע קטן" אמר בחיוך "כדי שתתכונן" זרק לג'ונתן
"לחבורת הצוציקים הזאת? כמה חזקים אתה חושב שהם?" אמר ג'ונתן בזלזול והלך לחדרו
"אתה לא הולך" אמרתי
מאט גיחך "ממש" אמר והלך למטבח
הלכתי אחריו בכעס "מספיק עם השטויות מאט, אתה לא צריך את כל זה"
הוא לא ענה והכין לעצמו משקה חריף
"חוץ מזה זה מסוכן, הוא מכשף" ניסיתי להוריד אותו מהרעיון
"אם יורשה לי להוסיף" התערב אדווין "המכשף הוא רק נער, הוא לא נראה חזק כל כך"
נאנחתי בעצבים כשאני מסתובבת אליו ובועטת בו החוצה, סגרתי את הדלת והסתובבתי שוב למאט "אני לא הולכת לעזור לך בזה הפעם" אמרתי בהחלטיות
"לא ביקשתי שום עזרה" סינן לעברי והניח את הכוס הריקה על השיש "אני הולך לישון" הוא עקף אותי והלך לחדר שלי
לקחתי את בקבוק השתייה שכמובן השאיר על השיש ומזגתי לעצמי גם, שתיתי את הכול בלגימה אחת, לא יכולתי להרגיע את המחשבה שהוא עושה שטות, שטות שתעלה לו הרבה מאוד אחר כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-dilen-