קוראים לה מיכל, היא בת 14 עוד חצי שנה יהיה לה 15רק 14 וחצי שנים חוותה מהחיים אך בכל זאת עברה הרבה, יותר מדיי
מיכל גרה במשפחה שאוכלים בה תמיד מתי שרעבים וגם מתי שלא..
תמיד יש את האוכל הכי טעים במקרר, חלום של כל נער
לאבא שלה יש רשת מסעדות מצליחה ואמא שלה עובדת בקונדיטוריה
אוכל לא חסר לה.. יש לה יותר מדיי דברים מפתים שאף אחד מכם לא היה אומר לא !
שהיא הייתה בת 13 היא שקלה 90 קילו, על גובה 1.52 בעקבות עודף המשקל שלה
היא סבלה המון ממחלות לב וכמעט מתה פעמיים, זה לא אשמתה שהמקרר מפוצץ בדברים שהיא הכי אוהבת..
גם אתם לא הייתם אומרים לא..
זה עוד הדבר הקטן שהיא סבלה, אתם בטח שואלים מה יותר כואב מכמעט למות פעמיים,
אז מילים יותר כואבות כל יום שהיא הלכה לבית ספר תמיד דאגו שהיא תזכור שהיא מלאה..
אמרו לה שמנה, חזיר, סופגנייה, חזירה מטומטמת, נגעלו ממנה
אף אחד לא ישב לידה הם טענו שהיא תופסת את כל המקום בשולחן.
יום אחד היה שיעור חינוך, דיברו על תרומה למשפחות עניות שאין להם מה לאכול, על הרעב שלהם כל יום
מיד כולם התחילו לנעוץ במיכל מבטים ולצחוק, מיכל הסתכלה על עצמה ולא הבינה..
ילד התחיל לצעוק "בטח מיכל אכלה להם את כל האוכל.."
ילדה שנייה אמרה לחברתה "נו אין פלא שיש רעב במדינה הזאת, בגלל מיכל והמשפחה שלה" וצחקה..
המורה התחילה לצעוק על התלמידים ומיכל רצה מהכתה בוכה..
הילדים לא הפסיקו לצחוק עליה אפילו שרואים שקשה לה..
ילד אחד אמר " איך את יכולה לרוץ לא קשה לך ? "
היא הלכה לשירותים, ונשארה שם עד הצלצול האחרון..
היא הלכה הביתה מאחוריה היא שמעה קולות לועגים שצועקים עליה "בגללך קיבלנו עונש פרה מטומטמת "
והיא חשבה בליבה זה לא אשמתי שצחקתם עליי...
היא לא ענתה להם היא יותר מדיי חסרת בטחון מה שהיא רצתה להגיד שמרה את זה לעצמה...
היא הלכה למקלחת, הורידה את הבגדים, והסתכלה על עצמה התחילה לבכות, דחפה שתי אצבעות לגרון והקיאה ללא הרף..
מהיום הזה אוכל היה האויב שלה, התחביב שלה היה הקאה..
בבוקר היא קמה, היא ויתרה על ארוחת בוקר שיקרה לאמא שאכלה, היא הלכה לבית ספר שוב פעם לעגו לה..
חזרה בוכה, לא אכלה כלום והתחילה להקיא בשירותים עד 12 בלילה ככה עבר חמישה ימים
אמא שלה ראתה שהיא חיוורת וחלשה ושהיא הורידה במשקל והיא הכריחה את בתה לאכול אפילו קצת.. היא פוחדת לאבד אותה
הבת סיימה לאכול הלכה לשירותים והקיאה את נפשה.. הלכה לישון, עברו כמה שבועות של דחיפת אוכל מהאמא והוצאת אוכל מהבת...
הבת הלכה למקלחת הורידה בגדים ואהבה את עצמה, ילדים כבר לא צוחקים עליה, מתקרבים אליה, בנים מתחילים איתה..
היא הרגישה צורך להקיא היא התחילה לשכנע את עצמה שזהו לא צריך יותר ! אבל היא כבר לא יכלה להפסיק..
יום אחד היא נכנסה כהרגלה לאמבטיה להקיא את נפשה ולהתקלח היא התסכלה במראה, עירומה היא לא זיהתה את עצמה היא שלד, היא לא מיכל
היא התחילה לבכות ולחתוך את עצמה היא בכתה וצרחה אבל ההורים היו בעבודה... היא כתבה מכתב
"הורים יקרים, אני אוהבת אותכם, ואני תמיד יאהב גם מלמעלה אני אשמור עליכם..
חשוב לי שתדעו שזה לא אשמתכם, אתם דאגתם שתמיד יהיה לי טוב וזה לא אשמתכם שלא ידעתי מתי להפסיק
תזכרו תמיד שהמוות הזה הוא לא בגללכם הוא גם לא בגללי והוא גם לא בגלל האוכל...
הוא בגלל אותם אנשים שלעגו לי כל יום על זה שאני שמנה והזכירו לי כל יום כמה אני שוקלת
ואחרי זה הם עשו דבר יותר נורא הם התחילו לאהוב אותי,
לאהוב אותי בגלל שהרזתי אני הייתי תמיד אותו בן אדם, אפילו שאני שוקלת 20 עכשיו אני אותו בן אדם כמו הבן אדם ששקלתי 90 אותה מיכל..
אםילו שהייתי במשקל יציב רציתי להפסיק אני נשבעת ! אני מצטערת לא יכולתי..
ועכשיו שאני חותכת את עצמי אני מצטערת רק על דבר אחד, על זה שאני גורמת לכם להיות עצובים"
היא חתכה את עצמה במקלחת עד מוות..
מיכל הייתה אמורה להיות עוד חצי שנה 14 וחצי אבל כנראה שהיא תישאר בת 13 לנצח..
קוראים יקרים,
אני בטוחה שבחייכם הייתה מיכל אחת, שכולם הציקו לה בגלל המשקל שלה.
אני בטוחה שגם אתם הצקתם למישהי כמו מיכל.
פעם הבאה שתפגשו מישהי שמציקים לה או לו, מכל סיבה כזאת או אחרת
אפילו אם זה לא קשור למשקל, תזכרו בסיפור הזה ותנסו לעצור את המילים הפוגעות
שיכולות להשאיר צלקת לכל החיים עד מוות.. וכאבים אין סופיים
בואו נפסיק את הבריונות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
