אם היו שואלים אותי שלוש שנים אחורה איפה אני אמצא את עצמי בעוד שלוש שנים לא הייתי מתאר לעצמי שכאן אהיה.
זה לא שרע לי כאן, ההכנסה שלי לא רעה בכלל, אני מתנייד בקלות ממקום למקום, אבל עדיין משהו מחריד אותי בכל ההוויה הזו. משהו כאן רקוב ואני מתעורר מידי יום עם תחושת הריקבון באויר. זה נבנה לאט לאט, החל מהקפה של הבוקר ועד לטיפות האחרונות שנוחתות על מברשת השיניים שלי.
זה לא נבנה בכימיקלים או בנוזלים, זה נבנה עמוק בתוכי וזה נדבק לכל דבר שבו אני נוגע.
לפעמים אני מרגיש כפרח נבול שאף אחד לא טורח להשקו. הייתי רוצה שלמישהו יהיה אכפת.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
