פיניולים

אולי חלפה התשוקה שלי לכתיבה. אולי אני ברור יותר בעל פה. מה שלא יהיה, אני קצת מתגעגע. למוזות. למשפטים בלי פסיקים. לפנטזיות משוגעות. לימים לבד בטבע, מחובר לאמאל'ה האחת והיחידה. ואבאל'ה. איזה חיים נתת לי. יצאנו יחד מבור החרא הזה וכדור הארץ כלכך חם עלינו. דחפנו את הראש למקפיא וקצת התקררנו. הבטטה מוכנה, התירס לא גדל. הנבטים צריכים הרבה מים ושמש. מים ושמש. ים. סיפורי אהבה אינסופיים. ילדים צוחקים על כולם, מבוגרים מקפידים לשחק לפי חוקי המשחק. מבטם מושפל, עיניהם עייפות. ידעתי את זה , חייתי את זה קודם. הפעם אני בטוח יותר. הפעם אהיה בדיוק מה שרצית.