פיניולים

לפעמים הפחד מנצח. אם נותנים לזה אישור, הכל בסדר.

מתי תגמר ההשוואה הזאת אליך מתי תצאי לי מהראש מתי אוכל לקבל את עצמי כמו שאני לפרוט מיתר על הגיטרה הכסופה שבמוחי מתי אסתום את הפה אחת ולתמיד ואז אפתח אותו אחת ולאף פעם הרבה שטויות כמו בדלים מעוכים על הקיר הלח העזוב העצוב הנסתר של התנוך. כתוב בברזל ובחום גיהנום: תורה בעל פה, בלי קונדום. רדוף שדים, שממית פרטנית. יוצא החוצה מתוך הקונכיה, כעס צהוב קוץ בעקב. אל תעזבי אותי, תעזבי אותי. הסקס טוב המגע נעים. זהו גיל הייחום אבל מעז ומתמיד, חום לבן אדום נפול זקור משחק זול זיקה למציאות. משחקים עם אבנים, ממציאים דמויות עם כפות הידיים. והאדמה נעימה, חומה, בוצית על יד המים. והעיניים ניצוצות ירוקות ולפעמים כחולות כבויות תהום דיכאון, אין גישה לספרייה הקודמת על מה דיברנו מה אמרנו? אותי זה, אוטיזם, מה אמרנו? הצחקת אותי. היה לך ראש מיוחד במינו. אהבתי אין סוף. איך אפשר שלא? איזו בחורה ואיזו בחירה איומה . ימי היער והשקט החיבור הרך הפשוט הילדי גננת וגנב מטפס על גגות דכאוני שוטף את האוטו נופל מענף ילדה חמודה אוויר בשבילי אהבנו יותר מדי, יותר מדי, כואב מדי...השקט סוגר עלי, טוב בלאהוב הכי טוב בלעזוב.

אולי חלפה התשוקה שלי לכתיבה. אולי אני ברור יותר בעל פה. מה שלא יהיה, אני קצת מתגעגע. למוזות. למשפטים בלי פסיקים. לפנטזיות משוגעות. לימים לבד בטבע, מחובר לאמאל'ה האחת והיחידה. ואבאל'ה. איזה חיים נתת לי. יצאנו יחד מבור החרא הזה וכדור הארץ כלכך חם עלינו. דחפנו את הראש למקפיא וקצת התקררנו. הבטטה מוכנה, התירס לא גדל. הנבטים צריכים הרבה מים ושמש. מים ושמש. ים. סיפורי אהבה אינסופיים. ילדים צוחקים על כולם, מבוגרים מקפידים לשחק לפי חוקי המשחק. מבטם מושפל, עיניהם עייפות. ידעתי את זה , חייתי את זה קודם. הפעם אני בטוח יותר. הפעם אהיה בדיוק מה שרצית.