The walls are inside your head

טוב, פוסט ראשון בבלוג וכדאי שאציג קצת את עצמי: אני הרבה דברים ותמיד שנאתי לסכם את עצמי בקצרה. למזלי פה איני חייבת. אני סטודנטית למדעים ההומניים מהמרכז, כותבת (שירה ופרוזה), כמו כן יש בי מין המינוטאור (כן, ההוא מהמבוך של כריתים); אני טיילת, נוודת, הדרך טבועה בי והרוח נושבת בעורקי דמי; פעם הייתי אבירה נודדת על סוס לבן, מהסוג שמצילה אנשים ונלחמת במפלצות. זה היה פעם, התפכחתי קצת מחלומות התהילה שלי. לא כל כך קל להבין בימינו מי מפלצת ומי אדם, הכרתי אנשים שהיו מפלצות ומפלצות שהיו אנושיות במובן הטוב ביותר. כעת אני אבירה שפרשה מתפקידה, אבל השריון עדיין צרור בארון והחרב תמיד בהישג יד. למרות הפרישה מהות האבירות עדיין טבועה בי והדחף הבוער ביותר שלי הוא להגן על מי שלא יכול להגן על עצמו. זה לא אומר שאני יוצאת להפגנות וצועקת ססמאות לוהטות אבל אני מנסה לעזור בדרכי, איפה שאפשר לאלו שאני פוגשת; זהות אחרת שלי היא שאני לארפיסטית (LARP), אכן נלחמתי בחרבות, פגיונות ושריונות שנעשו בעבודת יד והרבה אהבה לתחום, יריתי גם בחץ וקשת וכמה עצים תמימים נפלו לכך חלל. כמו כן למדתי סייף אולימפי תקופה קצרה, וכמו הדרך, גם הסיוף טבוע בי; ויש בי גם מן האישה, זו שנהנית מהחיים ומחוויות החושים, שרצה בפארק בשמלה מתנפנפת. האישה שמפלרטטת, שותה בברים אפלים עד עומק הליל, לבה נשבר מספר פעמים ושחולמת על מקומות טובים יותר.

יש בי את כל זה ועוד הרבה יותר... מעולם לא התחייבתי להיות רק אחת פנים.