שיר אהבה\ויילד
על אף שהרוח טלטלה משקוף וקורה,
והכומר ישב והתאבל בדד,
על הרס וחורבן שיבוא במהרה
עת עולם כולו ימוגר ויאבד,
מה חשיבות לרוח ולמזג אוויר סוער
לזה החי חיי יום יום זוהרים?
ועת אני עם אהובתי הולך ובוער
מה חשיבות לדברי אחרים?
אני ואהובתי היכן שאדום הוא ורד הבר,
אך כשהידיים לאות והעיניים נוצצות,
הנשיקות מתוקות כשקיעות ערב ניגר
ושפתיים מאדימות כבטרם בא יום אל קצו,
אז מה אכפת אם מוות שנת אין קץ
וקוצים אך כתר גס לעטור ראש,
מה אכפת אם צער כעשב שוטה לרועץ,
עת נשיקות מתוקות מיין ושפתיים אדומות כאש?
אני רק כאותו זמר אחוז בטלה
השר תמיד ליד ים נטוש ובודד,
שי טוב אני משיכול שיר להעניק לה,
ומתוק מקול זמרתו של זמר נודד.
כי זמרים לבסוף נלאים, פה יגע עד קצף,
ורוח תפיץ כל נגן קנה חליל,
גם קול קתרוס עשוי זהב וכסף
לעת מחסור ושפל את לבי מחליא,
אך מעולם לא הכזבתי או היססתי
ביודעי שהאהבה היא אל, צדק ומחילה,
ואם מוות או לעג חלקי ומנתי,
רק האל שווה חטא ותפילה.
אני והיא כמלכה ומלך,
אז מה אכפת אם מי רוטן ונרגן
תחת רגל רומסת, או מפולת
תזרה שוטה מכסאו העקר?
מה אכפת אם כלא וארמונות יימוטו,
ודגל אדום יתנוסס על בריקדות רחוב,
עת מעל שאון תותחים שיעוטו
קול אהובתי מתוק מחום?
כי עולמות רבים יש ואנו אחד,
אך לאוזניי ערב במיוחד
קול אהובתי השר אחר הזעק,
עת מזרח ומערב יאוחדו לאחד,
תוך קריסת מלכים על כתרם הנשבר.
לכן מחוץ להישג ידם של דמעות וצער,
מתחת לורד הבר הניחו להתעלס,
ואם מוות או פרידה יבואו מחר,
נשיקותייך היום חמדתי שכר מלא.
כרגע,
כאשר ריח מלחמה באוויר השיר הזה של אוסקר ויילד נראה רלוונטי מתמיד. תמיד
אהבתי אותו, את אוסקר. ספר השירים שלו היה ספר השירים הראשון שקניתי מעודי
בחנות ספרים במחיר מלא ומאז התאהבתי בשירתו ללא דרך חזרה. הוא זה אשר עורר
בי לראשונה ארוטיות והבנה כלפי אהבה וסבל אשר אצלו היו שזורים יחדיו ללא
התר. כאשר קראתי אותו לראשונה, בגיל ההתבגרות, הייתי צעירה מכדי להבין את
עומק האהבה והסבל שהיה קיים בשיריו. אולם התבגרתי מאז, ידעתי הן אהבה והן
סבל והבנתי היטב על מה דיבר בשיריו. הבנתי גם, במהלך השנים, שהיופי נוצר
מהסבל הצרוף ביותר ואהבתי את אוסקר בשל כך, בשל היופי שהעניק לסבלי כעבור
שנים רבות כל כך.
יהיה נכון לומר שהתאהבתי באוסקר ויילד, משורר שחי
ומת שנים רבות כל כך לפני שנולדתי ואשר הרגשתי שתיאר את רגשותיי אחד לאחד.
קראתי כל דבר שכתב - שירים, מחזות, סיפורים, מכתבים מהכלא, אוטוביוגרפיה
עליו וכל דבר אחר. כל פעם שקראתי דבר על מה על גורלו לא יכולתי שלא לקונן
על גורלו של גבר שאהבתי לפני מאות שנים. השירה של אוסקר דיברה ישירות
לנפשי, ביופי שלה ובסבל שלה. כך למדתי שמן הסבל העמוק ביוצר ניתן להפיק את
היופי הרב ביותר ולכן לא נואשתי. אוסקר היה בשבילי נביא אשר היתווה דרך שלא
העזתי ללכת בה אולם תמיד הערצתי.
ועכשיו, לחלק בשיר שלא אוסקר שפונה אליי כרגע בצורה העוצמתית ביותר:
"לכן מחוץ להישג ידם של דמעות וצער,
מתחת לורד הבר הניחו להתעלס,
ואם מוות או פרידה יבואו מחר,
נשיקותייך היום חמדתי שכר מלא".
ככה אני מרגישה כלפיך. אני יודעת שזה סנטימנטלי עד כאב אבל ככה אני מרגישה
ואני לא צריכה עוד להתנצל על כך. אחת מהאמיתות היא (כי ממתי יש רק אחת?)
היא שאתה האור שמנחה אותי הבייתה. זוהי השוואה שמוצאת חן בעיניי, מצד אחד,
כי היא שמה אותי במקומו של אודיסאוס הנווד ואותך (אלא אם אם טעיתי
אסטרונומית) במקום ככוכב השחר. אני אוהבת ושונאת את הרעיון הזה בו זמנית.
מצד אחד הוא רומנטי להפליא, מצד שני הוא מציב אותנו כאדם וכחומר קר מרחק
אלפי שנים זה מזו, מה שלא מוצא חן בעיני בכלל.
אם כך, אולי עדיפה ההשוואה הלקוחה מהמציאות בה שנינו מקימים אוהל בטבע בכוחות משותפים? זו
השוואה מציאותית יותר, גם אם פחות רומנטית. שנינו נאבקים במציאות הפיזית
(כולל עזרה טלפונית) ובסוף מצליחים ביחד במשימה. אני מעדיפה את ההשוואה הזו
יותר. היא הופכת את שנינו לאנושיים וקרובים יותר, מאשר אדם וכוכב במרום
(כדברי רחל).
שמעתי היום שהייתה פגיעה בתל אביב, באיצטדיון בלומפילד. לא ארהיב עוז לומר שום דבר גלובלי על כל המצב. אני רק יודעת שברגע ששמעתי דאגתי לאהוביי, הכנתי סושי עם אחי ושתיתי וויסקי זול. כל דבר
שהוא ולו רק כדי לברוח לזמן קצר ויחיד. מה עוד אוכל לומר, בשעת הליל הזאת?
אני דואגת לך יותר מלעצמי. ייתכן ופחדיי חסרי ביסוס, יתכן ופחדיי אומרים הכל.
אני לא יודעת עוד, ספק אם מישהו יודע במציאות הזו, בארץ הזו. אני יודעת רק
שאני אוהבת ואני דואגת ואני חוששת.
אתה במחשבותיי, עם וללא קשר ללימודים ולמצב הביטחוני הנוכחי. כרגע, לכל הפחות, אני מחקה מילים אחרות, כמו שאמרה דמות אחרת, "אתה יודע מה בלבי". אני לא אדם שנוהג להשתפך במילים, אחרת
הייתי שרה סרנדות מתחת לבניין שלך (בקולי חסר חוש הקצב) ומחברת שירי אהבה להדביק מתחת לחלונך. אולם העידן למעשים כאלו אבד, ואני שומרת בתוכי את כל עלילות הגבורה אשר הייתי מוכנה לבצע למענך. יהיה אשר יהיה, בין אם מלחמה ובין אם שלום, אתה שוכן בלבי, אהובי. וגם אם תאשים אותי ברגשנות חסרת תקנה, אחייך ואסכים. הפסקתי עם המסכות, יקירי. אתה שוכן בלבי וכך זה אמור להיות ולא הייתי רוצה שהמצב יהיה שונה בשום צורה שהיא. אז אני מניחה שככה נראה מכתב אהבה אינטרנטי, אני בטוחה שתתמודד. :-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: