The walls are inside your head
בלוג על החיים, על המוות והדרכים שבינהם. ובנימה פחות דרמטית, בלוג על חיי (כי נרקיסיזם זו לא מילה גסה), יכלול טקסטים ספרותיים שלי ושל אחרים, ביקורות סרטים\ספרים ובערך כל דבר אחר (חוץ ממתכוני בישול. זה לא בלוג מהסוג הזה). |
| 1/2013
היום הראשון של שארית חייך ושאר ירקות
ערב\ליל ראש השנה האזרחית עבר מוזר. נפגשתי עם ידיד בנמל ת"א ושתיתי איתו בקבוק שמפנייה לכבוד יום הולדתו ואחרי זה אכלנו ארוחת ערב בדירה שלו. מאוחר יותר הבן זוג [הסקסי :-)] אסף אותי ויצאנו למועדון בת"א. היינו שם כאשר הייתה הספירה לאחור המסורתית ושם התנשקנו כמו כל הזוגות שהיו מסביבנו. אני לא יודעת מה מקור המנהג ולא אכפת לי, אבל אישית אני חושבת שזה רעיון טוב להתחיל את השנה החדשה בנשיקה, סמל חיובי לדברים חדשים, שווה ערך בעיניי לתפוח בדבש בראש השנה היהודי.
אז עשינו את זה ואני לא השתכרתי באותו לילה. שתיתי קצת אבל לא כדי שזה יעלה לראש. לא רציתי להתחיל את 2013 עם השתכרות למוות כולל פערי זיכרון רק כי קשה לפעמים להתמודד עם המציאות. הבטחתי לעצמי שהשנה אשתה פחות וליל השנה החדשה נראה זמן מעולה להתחיל בכך. אז הייתי פיכחת במועדון ולא נהניתי, כולם מסביבי רקדו ונהנו ואילו אני התבוננתי מהצד והרגשתי מרוחקת מאווירת החגיגה. לא בחרתי זמן טוב להתחיל לשמור על פיכחות.
מה שבעיקר רציתי היה לשבת בבר באזור, להרגיש סקסית, להקשיב ברקע לשירים של טום וייטס, להתענג על המשקאות והחברה ולא להיות חלק מקהל אליו לא הצלחתי להתחבר. מצב הרוח שלי לא השתפר כל אותו לילה ואף הידרדר. חבל לי שהעברתי ככה את הלילה הראשון של השנה החדשה אבל אני מניחה שככל שמצפים יותר לאירוע כלשהו ככה גם נוטים להתאכזב אם הוא לא הולך כמו שצריך.
היום למחרת לעומת זאת היה טוב יותר. נשארתי בדירה בהרצליה והלכתי בצהריים לעשות סיבוב היכרות בשכונה ולקנות תה. נכנסתי לחנויות המכולת השונות והתענגתי לגלות שמדובר בחנויות כל בו מהסוג הישן, בהן מזון, כלים לבית, בגדים, צעצועים, כרטיסי ברכה, תכשירי היגיינה וניקוי חולקים אותו חלל בעת ובעונה אחת. קניתי תה ושוקולד והמשכתי לשוטט בשכונה באור הצהריים החמים.
נהנתי לגלות גינות ציבוריות ריקות צמודות לגני ילדים, ובאחת מהן הלכתי על גדר עקב בצעד אגודל עם זרועות פרושות לצדדים, נזהרת לא לנפול כאילו מדובר בתהום עמוקה משני הצדדים ולא בדשא גבוה. תהיתי מה היו חושבים אנשים אילו ראו את הבחורה בשמלה, בגרביונים ובמגפיים עושה לוליינות זהירה על פני גדר נמוכה. לא הזדמן לי לגלות כי הייתי לבד רוב הזמן בשיטוט הקצר שלי בשכונה. בזמן שטיילתי גיליתי משהו שלא חוויתי כבר שנתיים כמעט - סקרנות לגלות מקומות חדשים לבד. עשיתי כאלו טיולים בצפון ת"א וקריית אונו בהם הלכתי לאיבוד להנאתי והתענגתי על גילוי כל מקום חדש משל הייתי אמריגו וספוצ'י. אני אדם סקרני ואני אוהבת להתבונן באנשים, לדבר איתם, לראות מאיזה מקום הם מגיעים ושיטוטים כאלו מספקים את זה.
בהמשך גיליתי מכולת נוספת בזכות חתולה אפורה (מזכירה בריטית קצרת שיער) שישבה בפתח. התקרבתי ללטף אותה וגיליתי שמי שניהל את המקום היו שתי נשים חרדיות מבוגרות והחתולה שייכת להן. אחת מהן עודדה אותי ללטף את החתולה בלי פחד. פיתחתי איתן קצת שיחה והופתעתי בצורה נעימה מכך שיש אנשים חרדים שמסוגלים לגדל בע"ח ולהתייחס אליהם טוב. אני גרה בבני ברק ואני לא אומרת את זה מדעה קדומה. החתולה אגב ניזונה מקילוגרמים של מזון יבש ושמה חלי. בסוף, אחרי שהתבוננתי במכולת מכל עבר, קניתי אצלם עוגיות שוקולד. חשבתי שזה יהיה סחר חליפין הוגן אחרי שהן השביעו את סקרנותי.
בזמן שטיילתי לבד גיליתי שאני אדון לעצמי לכמה שעות. לא היה אף אחד שירצה ממני משהו, לא הייתי צריכה לעשות משהו דחוף, טיילתי לבד, נהנתי מאור השמש על הפנים והתענגתי על שלווה שנבעה מבדידות, משקט. יכולתי להחליט לאן ללכת וכמה ללכת או שהייתי יכולה לשבת על ספסל, למצמץ בנחת רוח מול הקרניים החזקות בשלווה חתולית ולתת לעולם לחלוף על פניי. עשיתי את זה מתחת לבית לפני שנכנסתי להכין את שלל התה. הפעמים האחרונות שהרגשתי חופש כזה היו בבתי חולים דווקא - בילינסון לפני שנה ותל השומר לפני כמה חודשים (נראה כאילו היה אתמול). כאשר הייתי שם לבד לחצי יום, בין ביקורי הוריי, הבנתי שאני אדון לעצמי והרגשת החופש הייתה זרה לי. זרה ומרגשת.
באחר הצהריים הזה גיליתי שאני עדיין מסוגלת לסקרנות, עדיין מסוגלת להיות עם לב פתוח שנובע לא מתמימות ילדותית אלא מניסיון חיים, חלקו מר וכואב אבל כזה שלימד אותי בגרות ואמפטיה כלפי אנשים באשר הם. גיליתי שאני עדיין מסוגלת להתענג על הדברים הקטנים ושהחברה של עצמי בלבד נתפסת בעיניי כבעלת ערך במקום משהו מפחיד שיש להימנע ממנו בכל מחיר. גיליתי איים של שלווה בתוך שכונה שידעה ימים טובים יותר, אחרי לילה שבו אני ידעתי מצבי רוח טובים יותר ובתוך שבוע לימודים כאוטי ושגרתי.
קצת יותר מאוחר חזרתי לדירה והכנתי את התה שהשתוקקתי אליו. ישבתי בסלון הריק, קראתי עם כוס תה ומפלצת ג'ינג'ית משופמת ליד וחיכיתי לחבר שיחזור. נהניתי מהשלווה גם בדירה שלו ללא נוכחות הוריו וללא צלם המטאפורי של הוריי שלי. נהניתי להיות באור השמש ולהרגיש שהצל היחידי שאני מטילה הוא שלי בלבד, ללא נוכחותם ותוכחותיהם בתודעתי ולו לימים ספורים וגנובים בלבד. היום המשיך להיות טוב מההתחלה ועד הסוף, מעין יום זהוב שנגנב מארקדיה. רוב הימים איתו כאלו. הזמן איתו חולף מהר מדי בעוד הימים הרגילים לאט מדי.
בסופו של דבר, יש לי רשימת החלטות לשנה החדשה, בעיקר משום שהן עברו חלקות מ 2012 בה לא קוימו ל 2013 הטרייה עד מאוד כרגע. אחת מהן כאמור התחלתי לעשות בלילה עצמו ואחרות עשיתי במשך היום. למדתי כמה דברים, הן מהלילה והן מהיום, דברים שאני שמחה שגיליתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: