The walls are inside your head

והיא ברחה לקצוות הארץ,

עזבה את כל אהוביה,

נלחמה במלחמות זרות,

חלקה לחם ומלח עם אנשים שונים,

ושפכה דם למען

זרים מוחלטים.

נהגה ההפך ממה שלימדו אותה

כל חייה

ורק בסוף הבינה

שכל העת

רקדה לצלילי צלו.

*********

היא חיה את חייה

כאשר הוא בליבה.

דמותו עמדה על במת עץ קטנה

בתוך נפשה.

כל דבר שעשתה,

כל דבר שאמרה

נעשה מתוך רצון לקבל ממנו ניד ראשון מאשר

ואולי אף

קידה.

כל חייה הושפעה ממנו

אהבה והעריצה אותו

כאישיות מבורכת.

הגם שכעס היה כרוך

בה כלפי האל

הזה אשר מצא לו משכן בתוכה.

ולא אבה ללכת,

לא אבה לעזוב,

למצוא לו מעריצים או משכנים אחרים.

זה לא היה הוא עצמו, כמובן.

לו הייתה אומרת לו זאת

הוא היה מנפנף אותה מייד

בהבלטה ראויה ומחוספסת

של כל פגמיו וחסרונותיו

אשר שניהם חלקו יחדיו.

הוא היה דוחה אותה מייד,

כמו תמיד,

וטוען שהלכה עם שגיונות דמיונה

רחוק מדי.

אולם אמת

שהיא רקדה בצלו.

חוללה וזימרה תחת צלו הדק

שהקיף אותה לאין אונים.

ורק בסוף,

הבינה

שהיו עוד שמשות רבות,

רבות מספור.

שלפעמים אין צורך לרקוד בצללים

ולשים בפנים אלילים שבורים.

*נכתב ב 2007 ונערך קלות.