לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The walls are inside your head


בלוג על החיים, על המוות והדרכים שבינהם. ובנימה פחות דרמטית, בלוג על חיי (כי נרקיסיזם זו לא מילה גסה), יכלול טקסטים ספרותיים שלי ושל אחרים, ביקורות סרטים\ספרים ובערך כל דבר אחר (חוץ ממתכוני בישול. זה לא בלוג מהסוג הזה).

Avatarכינוי: 

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

1/2013

בבואך בימים


בבואך בימים\ייטס

בבואך בימים ואת אפורה ואת
שקויית שינה מול האח, קחי את הספר הזה,
קראי בו לאט ולבך הוזה
על צללי עינייך פעם, על רוך המבט.

כה רבים אהבו את רגעי מאור עינייך,
אהבו את יופייך אהבת אמת או כזב,
רק אחד את נפשך הנוודת אהב,
אהב את צער חליפות פנייך.

וגוחנת על סורגי האח הלהובים,
מלמלי קצת בעצב על מה ששמו אהבה,
איך נמלט ופסע על ראש הר וגבעה
וכבש את פניו בקהל כוכבים.

אני מרגישה הערב קצת כמו הקשישה בשיר, קצת שקויות שינה, קצת שלווה, קצת משועממת. ערב שקט בבית ואח מטפורית במחשבות.
השיר הזה הוא מהשירים האהובים עליי של ייטס ואחד מהבודדים שאני יודעת בעל פה. אני אוהבת את ההפסקות שיוצרים הפסיקים בשיר, מעין הדגשה של האיטיות הנוזלית שנמצאת לאורך כל השיר. איטיות שמלווה את הזיקנה אני מניחה.

 אני אוהבת גם איך הבית ראשון והבית האחרון יוצרים מסגרת לכל השיר. "ו" החיבור למשל נמצאת בשניהם ויוצרת גלישה בשיר, פיזית ומטפורית במטרה להדגיש את זרימת פעולות הקשישה אני מניחה ואולי גם כדי להדגיש את הזמן החולף. הפעלים בציווי נמצאים גם בשני הבתים האלו, ולמרות היותם בזמן הזה עדיין נשמעים מאד רכים ואוהבים. לא ציווי אלא יותר בקשה אוהבת. אני אוהבת גם שהמתרגם (שמעון זנדבנק) בחר לתרגם את המילה "old" בביטוי תנכ"י שמקושר מאד לזיקנה: "והמלך דוד זקן, בא בימים" (מלכים א', א').

מוזר, למרות שהשיר מדבר על אישה זקנה שנזכרת באהבות שחוותה בימי חייה והוא שיר סנטימנטלי מעט ונוסטלגי, הוא נתפס בעיניי כאחד משירי האהבה הכי יפים שקראתי. האהבה פה לא ישירה וזה לא "רומאו ויוליה" ועם זאת, האהבה מאד מורגשת בשיר, יחד עם עצבות, יופי הטבע והזמן החולף ללא רחם. הייתי רוצה שיאהבו אותי ככה, שיאהבו את נפשי הנוודת ואת צער פניי המשתנות.

והנה גם השיר באנגלית לשם השוואת התרגום:
When you are old and grey and full of sleep,
And nodding by the fire, take down this book,
And slowly read and dream of the soft look
Your eyes had once, and of their shadows deep;

How many loved your moments of glad grace,
And loved your beauty with love false or true,
But one man loved the pilgrim soul in you
And loved the sorrows of your changing face;

And bending down beside the glowing bars,
Murmur, a little sadly, how Love fled
And paced upon the mountains overhead
And his his face amid the crowd of stars.


נכתב על ידי , 25/1/2013 18:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אי- שפיות


איינשטיין אמר "אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה" ואחרי היום אני מבינה למה הוא התכוון ומסכימה איתו. אני עושה אותו הדבר פעם אחר פעם וכל פעם מצפה, מקווה ליתר דיוק, שהתוצאה תשתנה. היא לא תלויה בי, היא כן תלויה בצד השני וההתנהגות לא משתנה. אני מלאת תקווה מדי, עדיין רואה את האנשים כפי שהם יכולים להיות, טובים יותר כפי שהיו לתקופה או ליום מבלי לשים דעת על ההווה, בו הם כפי שהם וזה אומר אנושיים מאד ומאכזבים עד בלי די.

אני כבר אמורה לדעת, אני אמורה לראות במפוכח עכשיו. אני רואה, אני יודעת, אבל ממשיכה לקוות. ממשיכה לראות באנשים מסוימים פוטנציאל, הד מהעבר, הד של אישיות טובה יותר אותה פעם לערב, ליום, לשנה שנתיים, גילמו בתוכם כשהכרתי אותם. אני יודעת שהם היו טובים יותר פעם, שהם מסוגלים לכך, מסוגלים להיות בני אנוש נהדרים וחברים טובים ואני לא מסוגלת להבין אף פעם מדוע בהווה הם אינם כך. לכן אני ממשיכה לחכות, לחכות שיחזרו לעשתונותיהם, שיצאו מהגלמים שלהם ויפרחו לפרפרים יפהפיים כמו שאני יודעת שהם מסוגלים, מחכה שלשם שינוי הם יגשימו את ציפיותיי, לשם שינוי ולו רק לפעם אחת, לא ימשיכו לאכזב פעם אחר פעם אחר פעם.

הייתי יכולה לומר בדרמטיות "זהו! זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה! זו הפעם האחרונה שאני יוזמת קשר או משיבה על הזמנה קיימת!" אבל לא אומר. אמרתי את זה מספר פעמים בעבר והפרתי את מילותיי. המשכתי לחכות ונעניתי אם נקראתי. נעניתי וחיכיתי והושבתי ריקם. אחרי מספיק חזרות מילות השלילה האלו כבר מאבדות כל תוקף. גם אני יודעת שהן לא באמת נכונות, שאמשיך לחכות רק כי אני כפי הנראה לא מסוגלת לוותר על אנשים עד הסוף גם כאשר עברנו את הסוף בדהירה קלה.

אולי עדיף לא לשמור על קשר בכלל, להניח לגחלת לגווע סופית במקום לשמר אותה במשבי נוסטלגיה ולהניח לפרחים בבית הקברות של זכרונותיי לנבול מחוסר תשומת לב. זה לא בהכרח רע. לומר לעצמי בתקיפות שהיה ונגמר, לשים צלב או איקס מנטלי ליד שמותיהם ולהזכיר לעצמי שהתגעגעתי אליהם עוד כשהיינו בקשר. זו לא דרך להיות חברים. זה קשה ומר אבל אפשרי.

אני יודעת שהרבה מהגעגועים שלי נזרקים כלפי אנשים שאיני מכירה אותם עוד. חברים שהשתנו כל כך עד שנהיו זרים בעבורי וכל זיהוי הוא מקרי בהחלט. וגם אם לא, גם אם זה סתם שקר עצמי, איך אפשר לשמור על קשר עם אנשים שלא באמת רוצים בכך? הייתי יכולה לומר שוויתרתי, שהפסקתי אבל את זה רק ימים ועבודה עצמית יהיו מסוגלים להגיד.

נכתב על ידי , 21/1/2013 00:01  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מנעולי אהבה בגשר ליד רידינג




נכתב על ידי , 16/1/2013 18:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHorizon Lady אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Horizon Lady ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)