מצאתי את הרשומה הבאה שכתבתי אחרי שצפיתי ב"האביר האפל" בקולנוע ב 2008 ויצאתי נדהמת ונרגשת. הדברים השתנו עם רוח הזמן, ומ"עלייתו של האביר האפל" לא יצאתי באותה התלהבות, למרות שאהבתי. אצטרך לצפות בו שוב פעם כדי לסכם בכתב את דעתי עליו, כי גם עליו יש מה לכתוב. אני מניחה גם שאם הייתי צופה ב"האביר האפל" עכשיו, הרשומה הבאה לא הייתה נכתבת כי אני התבגרתי והשתניתי. ולכן המחשבות הבאות על הסרט מאד משקפות את שנת 2008 לגביי. קראתי את זה שוב והפעם הדברים שכתבתי אז העלו בי בעיקר הרהורים לגבי Watchmen שלא הכרתי אז. אני חושבת עליו הרבה בהקשר לחיים בישראל עם איום איראן והתחושה האפוקליפטית. על זה כנראה אכתוב כבר פוסט אחר. אז לציון "עליית האביר האפל", כמה מחשבות ישנות לגבי "האביר האפל".
הסרט עצמו
היה מפוצץ מוח, עוצר נשימה לחלוטין ובכל דרך אפשרית. משהו מדהים. אפל, קודר,
מתוחכם, מפחיד, מותח, מסקרן, מעניין, עוצר נשימה, מרגש... חתיכת חוויה קולנועית.
הרבה יותר מסתם סרט קומיקס. ובכלל האלמנטים הקומיקסיים הופחתו למינימום והסרט שם
דגש על התפוררותה של חברה בפני פחד ואנרכיה. כיצד החברה והאנשים בה מגיבים לשלטון
טרור, להישרדות החזק על החלש, לאימה וכאוס, לאנרכיה, לעיר ללא חוקים. מה תעשה כאשר
סביבך משתולל הכאוס וכל החוקים שהיו קיימים בעבר כבר לא תקפים? האם תעשה הכל כדי
לשרוד או תשמור על מוסריותך האנושית? עד כמה רחוק תהיה מוכן ללכת כדי לא לחצות את
הקווים האדומים?
האם תציית להם, לא תעבור אותם גם כדי להציל חיי אחרים או שתשמור
על מוסריותך בכל מחיר, גם בחיי מחיר אחרים, חפים מפשע? (באטמן). מה תעשה כאשר כולם
בוגדים סביבך, אינך יודע במי לבטוח, אתה מפוחד וחלש ואולם יודע שעליך להנהיג את
כולם, להציל את המצב אפילו כאשר אינך יודע כיצד להציל את עצמך? (גורדון). מה תהיה
מוכן להקריב כדי לתת לאנשים תקווה, הגנה ובטחון? האם תהיה מוכן לוותר על כל עולמך
כדי להגן על עולמם שלהם? (התובע הראשי הארווי דנט ובאטמן). האם תהיה מוכן לוותר על
כל היקר לך בעולם, על אהוביך, על שמך הטוב ועל חירותך כדי שהאחרים, עליהם אתה מגן,
ישמרו על חירותם שלהם, כדי שהם לא יאבדו את תקוותם שלהם? האם תהיה מוכן לוותר על
תקוותך שלך לחיים אחרים, טובים יותר, עם אישה אהובה בתמורה לכך שהם ימשיכו לקוות?
(המשפטים האחרונים מתאימים גם להארווי דנט וגם לבאטמן. בייחוד בהתחשב בזה ששניהם
מאוהבים באותה אישה, רייצ'ל דוז).
זה סרט על בחירות מוסריות. על טבע האדם האנושי
המתגלה בשעת כאוס. ועל כך שבשעות האלו האנשים צריכים להחליט מה הם רוצים להיות
ובאיזה צד הם נמצאים. אם כי זה לא כל כך שחור ולבן. זה סרט על הפעולה שנוקט כל אדם
כאשר עולמו מתפורר, על האמצעים בהם הוא מוכן לנקוט כדי לשמור עליו. האם תילחם באש
עם אש? האם תגיב על אלימות באלימות? האם המטרה אכן מקדשת את האמצעים? והאם הדרך
לגיהנום רצופה בכוונות טובות או בסתם סוכני מכירות קפואים? היכן בדיוק נמצאים
הקווים האדומים שלך בעולם אשר איבד כל צבע? בעולם אשר שרף כל כך מזמן את כל גשריו
עד שאפילו לא נותר מהם אפר ועפר. מתי והיכן אתה מחליט "אסור"
ו"מותר" כאשר העולם כבר לא מחולק ככה, כאשר אין שחור ולבן, לוח שחמט
נצחי אלא משחק פוקר עיוורים נבזה? מה בדיוק יעשה גיבור על אשר נמצא מעל החוקים, יפר
את חוקיו שלו משום שזהו צורך השעה?
ואם כן, למה בדיוק הוא יהפוך אם כך? לאחד מהם,
לעוד אחד מהפושעים אותם הוא רודף בלילות? ואז מה ההבדל בינם לבינו? אם עד אז הוא
הפר את החוק בדיוק כמותם אבל היו לו חוקיו הפנימיים, הוא היה זכאי לתוארו
"גיבור". אבל מה אם הוא הפר את חוקיו שלו במטרה להציל חפים מפשע, מה הוא
אז? ובמידה והוא יבחר שלא להקריב את מוסריותו המקודשת, האם משפחות הקורבנות יודו
לו על כך שדיקדק באנינות בענייני מוסר כאשר חיי יקירהם נשקלו על כף המאזניים? אם
הוא לא יעבור את חוקיו האדומים ולא יציל את החפים מפשע, למה זה הופך אותו בעיני
משפחות הקורבנות? לבטח לא לדמות הגיבור הטוב בסיפור. וזה מציב בסימן שאלה את כל
התפקיד שבאטמן נטל על עצמו: אם בעיני אלו שעליהם הוא אמור להגן הוא אינו נחשב עוד
לגיבור הטוב, מה נותן לו את הזכות להמשיך ולהתקיים במעמדו החיובי כמגן החפים מפשע?
מה מבדיל עוד בינו לבין המוני העם? כלום.
באטמן בגד בתפקידו בתמורה לכך שלא בגד
בעצמו. ולפעמים צריך לבגוד בעצמך כדי לעשות את המעשה הנכון. לפעמים צריך לשים
הצידה את כל העקרונות והאידיאלים הנעלים בתמורה לשמירה על העקרון החשוב מכל – הצלת
חיי אדם חפים מפשע. זה התפקיד של באטמן. להציל אותם ולהראות לכל הפושעים
והפסיכופטים שהם לא נמצאים מעל לחוק. וכדי לעשות את זה, באטמן חייב לוותר על חלקים
מסוימים בעצמו, חייב להתפשר על עקרונות וחוקים כדי לא לשבור את החוק הראשון
והאחרון שלו עצמו, חיי אדם מעל הכל. היכן עוברים הקווים האדומים אצל אדם השם עצמו
מעל לחוקים?