לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The walls are inside your head


בלוג על החיים, על המוות והדרכים שבינהם. ובנימה פחות דרמטית, בלוג על חיי (כי נרקיסיזם זו לא מילה גסה), יכלול טקסטים ספרותיים שלי ושל אחרים, ביקורות סרטים\ספרים ובערך כל דבר אחר (חוץ ממתכוני בישול. זה לא בלוג מהסוג הזה).

Avatarכינוי: 

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2012

התחלה וסוף


בשבחה\ייטס

לו שבחוה על פני כל אישה אחרת!
הסתובבתי בבית, למעלה ולמטה,
כאיש שהוציא ספר חדש,
או נערה בשמלה חדשה שקנתה לה,
ואף כי הטיתי את השיחה בכל תכסיס נואש
כדי ששבחיה יהיו בה העיקר,
אישה פלונית דיברה על סיפור שקראה,
ופלוני, חצי חולם, דיבר מפוזר,
כמו סבב במוחו שם אחר, לא שמה.
לו שבחוה על פני כל אישה אחרת!
שוב לא אדבר על ספרים או מלחמות,
כי בין קוצים אלך, עד שאגלה
קבצן חוסה מפני הרוח, ועמו
אגלגל שיחה עד ששמה יעלה.
אם לבוש בלואים יהיה, ידע את שמה
ויזכר בה בשמחה, כי בימים מכבר
נערים תלו בה שבח וזקנים אשמה,
אך אביונים כולם שבחוה, זקן ונער.


בייאושו\קוואפיס

איבד אותו סופית. עתה הוא מחפש
את טעם שפתיו על שפתי כל מאהב חדש
בחבקו כל מאהב חדש
הוא מחפש את מתק האשליה
שזה אותו הנער, שלו הוא מתמסר.

איבד אותו סופית כאילו לא היה.
כי הוא רצה - כך אמר - רצה להניצל
מחרפתו של תענוג סוטה
מחרפתו של העונג המביש.
עוד יש זמן -  אמר - יש עוד זמן להינצל.

איבד אותו סופית כאילו לא היה.
בדמיון, באשליות, על שפתי האחרים
הוא מחפש את שפתותיו. רוצה לשוב ולהרגיש
את האהבה הישנה ההיא.

בחרתי לשים את שני השירים הללו ביחד כי ייטס וקוואפיס הם בין המשוררים האהובים עליי וכי מבחינת נושא הם נראים לי מתואמים. שני השירים מדברים על אהבה: הראשון על התחלת הקשר והשני על סופו. הם נראים הולמים זה לצד זה. בהתחלת (ובאמצע) הקשרים הרומנטיים שלי אני מרגישה כמו הדובר בשיר של ייטס: מלאה בהתרגשות מבעבעת, בחדווה וברצון לספר לכל העולם על האדם הנפלא שמצאתי, על תכונותיו וטעמיו. אהבתי במיוחד את השורות על הנערה עם השמלה החדשה ועל הטיית השיחה לדיבור על האדם האהוב. אלוהים יודע שגם את זה עשיתי. :-)

אני מכירה את ההרגשה הזו, שבה האדם האהוב ממלא את אופק התודעה והמחשבות מלטפות את דמותו בהתרגשות חרדה וחדווה פראית. אני חושבת שייטס תפס יפה את הרצון הזה לחלוק עם שאר העולם בנס הזה, באהבה. השיר בעיניי לוכד את הרגע הזה בקשר בו אני מבינה שקורה משהו שלא ציפיתי לו (או שכבר לא האמנתי שיקרה) של ההידלקות, של ההתאהבות, של הרגע הזה של זיקוקי די נור וציפייה מהפנטת לעוד.

השיר של קוואפיס: אני מזדהה עם החיפוש הנוסטלגי בשיר אחר אהבה או חברות אבודה. אני במיוחד אוהבת בשיר את הקווים המפרידים בבית השני. אני ממש יכולה לדמיין את הנער נעצר אחרי כל כמה מילים, אם בהדגשה, בהחלטיות או אולי באובדן. אני אוהבת את הההפסקה הפיזית שזה נותן בקריאה, את הדגשת התהום בין הנער לבין הגבר האוהב שאיבד אותו. זוהי גם בעיניי התהום הפעורה בין ההווה לעבר, בין המציאות החסרה של הגבר לבין העבר הנוסטלגי עליו הוא מתרפק.

אני אוהבת גם את שאר הפיסוק בשיר, את הדרך בה המשפטים הזורמים ממחישים כמעט פיזית את ההתמסרות לאשלייה של הגבר, את הגלישה החושנית מנער אחד לאחר בחיפושים אחר רגע אחד של רמייה עצמית ושכחה. זהו חיפוש אחר זמן אבוד, אחר אדם ורגש אבודים. אני אוהבת את הסימטריה בין הבית הראשון לשני, בשניהם מופיעה המילה "אשליה" וזה נותן מבנה לכל השיר. אני חושבת שהדובר מדגיש בעיני הקורא שהגבר שמנסה לשחזר את האהבה הישנה שלו בעצם שוגה באשליות, הוא מתרפק בזכרונותיו על עבר שאולי איננו נכון, אולי לא מדויק ולא זכור אחד לאחד. עצם הניסיון לשחזר אהבה ישנה בעולם חדש נועד לכיליון, הוא חסר תוחלת ועם זאת זהו ניסיון אנושי מאד ומובן.  

נכתב על ידי , 3/9/2012 17:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"האביר האפל"


מצאתי את הרשומה הבאה שכתבתי אחרי שצפיתי ב"האביר האפל" בקולנוע ב 2008 ויצאתי נדהמת ונרגשת. הדברים השתנו עם רוח הזמן, ומ"עלייתו של האביר האפל" לא יצאתי באותה התלהבות, למרות שאהבתי. אצטרך לצפות בו שוב פעם כדי לסכם בכתב את דעתי עליו, כי גם עליו יש מה לכתוב. אני מניחה גם שאם הייתי צופה ב"האביר האפל" עכשיו, הרשומה הבאה לא הייתה נכתבת כי אני התבגרתי והשתניתי. ולכן המחשבות הבאות על הסרט מאד משקפות את שנת 2008 לגביי. קראתי את זה שוב והפעם הדברים שכתבתי אז העלו בי בעיקר הרהורים לגבי Watchmen שלא הכרתי אז. אני חושבת עליו הרבה בהקשר לחיים בישראל עם איום איראן והתחושה האפוקליפטית. על זה כנראה אכתוב כבר פוסט אחר. אז לציון "עליית האביר האפל", כמה מחשבות ישנות לגבי "האביר האפל".

 

הסרט עצמו היה מפוצץ מוח, עוצר נשימה לחלוטין ובכל דרך אפשרית. משהו מדהים. אפל, קודר, מתוחכם, מפחיד, מותח, מסקרן, מעניין, עוצר נשימה, מרגש... חתיכת חוויה קולנועית. הרבה יותר מסתם סרט קומיקס. ובכלל האלמנטים הקומיקסיים הופחתו למינימום והסרט שם דגש על התפוררותה של חברה בפני פחד ואנרכיה. כיצד החברה והאנשים בה מגיבים לשלטון טרור, להישרדות החזק על החלש, לאימה וכאוס, לאנרכיה, לעיר ללא חוקים. מה תעשה כאשר סביבך משתולל הכאוס וכל החוקים שהיו קיימים בעבר כבר לא תקפים? האם תעשה הכל כדי לשרוד או תשמור על מוסריותך האנושית? עד כמה רחוק תהיה מוכן ללכת כדי לא לחצות את הקווים האדומים?

 

האם תציית להם, לא תעבור אותם גם כדי להציל חיי אחרים או שתשמור על מוסריותך בכל מחיר, גם בחיי מחיר אחרים, חפים מפשע? (באטמן). מה תעשה כאשר כולם בוגדים סביבך, אינך יודע במי לבטוח, אתה מפוחד וחלש ואולם יודע שעליך להנהיג את כולם, להציל את המצב אפילו כאשר אינך יודע כיצד להציל את עצמך? (גורדון). מה תהיה מוכן להקריב כדי לתת לאנשים תקווה, הגנה ובטחון? האם תהיה מוכן לוותר על כל עולמך כדי להגן על עולמם שלהם? (התובע הראשי הארווי דנט ובאטמן). האם תהיה מוכן לוותר על כל היקר לך בעולם, על אהוביך, על שמך הטוב ועל חירותך כדי שהאחרים, עליהם אתה מגן, ישמרו על חירותם שלהם, כדי שהם לא יאבדו את תקוותם שלהם? האם תהיה מוכן לוותר על תקוותך שלך לחיים אחרים, טובים יותר, עם אישה אהובה בתמורה לכך שהם ימשיכו לקוות? (המשפטים האחרונים מתאימים גם להארווי דנט וגם לבאטמן. בייחוד בהתחשב בזה ששניהם מאוהבים באותה אישה, רייצ'ל דוז).

 

זה סרט על בחירות מוסריות. על טבע האדם האנושי המתגלה בשעת כאוס. ועל כך שבשעות האלו האנשים צריכים להחליט מה הם רוצים להיות ובאיזה צד הם נמצאים. אם כי זה לא כל כך שחור ולבן. זה סרט על הפעולה שנוקט כל אדם כאשר עולמו מתפורר, על האמצעים בהם הוא מוכן לנקוט כדי לשמור עליו. האם תילחם באש עם אש? האם תגיב על אלימות באלימות? האם המטרה אכן מקדשת את האמצעים? והאם הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות או בסתם סוכני מכירות קפואים? היכן בדיוק נמצאים הקווים האדומים שלך בעולם אשר איבד כל צבע? בעולם אשר שרף כל כך מזמן את כל גשריו עד שאפילו לא נותר מהם אפר ועפר. מתי והיכן אתה מחליט "אסור" ו"מותר" כאשר העולם כבר לא מחולק ככה, כאשר אין שחור ולבן, לוח שחמט נצחי אלא משחק פוקר עיוורים נבזה? מה בדיוק יעשה גיבור על אשר נמצא מעל החוקים, יפר את חוקיו שלו משום שזהו צורך השעה?

 

ואם כן, למה בדיוק הוא יהפוך אם כך? לאחד מהם, לעוד אחד מהפושעים אותם הוא רודף בלילות? ואז מה ההבדל בינם לבינו? אם עד אז הוא הפר את החוק בדיוק כמותם אבל היו לו חוקיו הפנימיים, הוא היה זכאי לתוארו "גיבור". אבל מה אם הוא הפר את חוקיו שלו במטרה להציל חפים מפשע, מה הוא אז? ובמידה והוא יבחר שלא להקריב את מוסריותו המקודשת, האם משפחות הקורבנות יודו לו על כך שדיקדק באנינות בענייני מוסר כאשר חיי יקירהם נשקלו על כף המאזניים? אם הוא לא יעבור את חוקיו האדומים ולא יציל את החפים מפשע, למה זה הופך אותו בעיני משפחות הקורבנות? לבטח לא לדמות הגיבור הטוב בסיפור. וזה מציב בסימן שאלה את כל התפקיד שבאטמן נטל על עצמו: אם בעיני אלו שעליהם הוא אמור להגן הוא אינו נחשב עוד לגיבור הטוב, מה נותן לו את הזכות להמשיך ולהתקיים במעמדו החיובי כמגן החפים מפשע? מה מבדיל עוד בינו לבין המוני העם? כלום.

 

באטמן בגד בתפקידו בתמורה לכך שלא בגד בעצמו. ולפעמים צריך לבגוד בעצמך כדי לעשות את המעשה הנכון. לפעמים צריך לשים הצידה את כל העקרונות והאידיאלים הנעלים בתמורה לשמירה על העקרון החשוב מכל – הצלת חיי אדם חפים מפשע. זה התפקיד של באטמן. להציל אותם ולהראות לכל הפושעים והפסיכופטים שהם לא נמצאים מעל לחוק. וכדי לעשות את זה, באטמן חייב לוותר על חלקים מסוימים בעצמו, חייב להתפשר על עקרונות וחוקים כדי לא לשבור את החוק הראשון והאחרון שלו עצמו, חיי אדם מעל הכל. היכן עוברים הקווים האדומים אצל אדם השם עצמו מעל לחוקים?

 

נכתב על ידי , 1/9/2012 23:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHorizon Lady אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Horizon Lady ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)