אל תבקש במילותי,לשבור את שתיקתך.

אז ככה זה מרגיש אחרי שנה שאת איננה ? 

עברתי שבוע כ"כ מגעיל במחשבה שבשנה שעברה ביום המקולל הזה הייתי בדרך לעשות תאוריה , וב7 וחצי בבוקר התקשרו להגיד לנו שאת איננה יותר , בלי סיבה , ככה סתם . אני חושבת שכל החיים שלי אני לא יאמין שהלכת מזקנה , כי דיברת באופן כ"כ צעיר , תמיד ידעת מה להגיד על כל הבחורים , הייתי מתייעצת איתך , ואפילו יום לפני שזה קרה הכל היה בסדר, שרת , דיברת , צחקת .

בהתחלה לא האמנתי, וידעתי שזה עיניין של זמן עד שאני אראה אותך ותלטפי אותי, ורק אחרי החצי שנה זה באמת הכה בי , שזהו , אין יותר דיבורים על שטויות , רק לעמוד מעל מצבה ולהסתכל לשמיים ולצעוק ולבקש שתחזרי , אפילו אתמול בלילה חיבקתי את אהובי ובכיתי כמו אותו יום , בתקווה שמשהו ישתנה ותחזרי , אבל הכל נשאר אותו דבר , לא התעוררתי .

עברתי במהלך השנה הזאת כ"כ הרבה דברים , עברתי טסט , יום הולדת 18 , יש לי חבר ואני מאושרת באמת , אבל אני לא מפסיקה לחשוב על מה שהיית אומרת לי , ואני כל יום מזכירה לעצמי משפטים ותנועות שהיו שלך , כדי לא לשכוח . 

סבתא, לפני יומיים הבנתי את מהות החיים, הבנתי שה' באמת מחליט על הכל , הבנתי כמה הוא גדול , וכמה משפחה שיכול להיות מאושרת , ואז שאחד מהילדים בן 24 מת מסרטן , זוהי באמת קריסה, איך אמא יכולה לקבור את הבן שלה ? 

ובן אדם אחרי שראה עולם , פתאום מתעוור , איך אפשר איך ? 

פתאום אנחנו קטנים מדי בשביל להחליט הכל .

את בטח רואה שאני מתבגרת ורואה את החיים בצורה שונה לגמריי , הפסקתי עם התמימות הזאת .. הפסקתי .