גם כשאתה רחוק אנחנו לא מפסיקים לריב, כל הזמן כאסח כאילו אנחנו אוייבים אחד של השנייה .
ולפעמים אני מרגישה שאני עושה טעות שאני נמצאת איתך , ואני יכולה לשבת ולחייך ולהיות איתך ולהרגיש שאני לא באמת מאושרת , ואולי אני עושה טעות כי אני מחזירה אותך כל פעם , ומתחננת שניתן לקשר הזה עוד צ'אנס למרות שבלב אני יודעת שאני יכולה בלעדיך , אבל אני פשוט לא רוצה , איפה אני אמצא מישהו כמוך ...
אולי זה כי אני לא יודעת לסמוך עליך , והאחרון שנפגעתי ממנו ברח והשאיר בי צלקות , אז בגלל זה כשאתה לא עונה רצות לי מחשבות שאולי כבר הלכת , וכשאתה יושב עם אחרות אני מפחדת שתלך ממני , והמחשבות כמו רכבת בראש שלי ואני לא יכולה לחיות ככה .
ובאמת שיכול להיות שזה כי אני לא יודעת להכיל את כל הטוב שאתה נותן לי , ואני חולמת על אהבה אחרת , מכבדת יותר , וכנראה שאם היה לי אותה לא הייתי נשארת שם לרגע, כי כזו אני , מחפשת את הקו העקום.
אני לא יכולה לחיות בצל המחשבות האלה , בידיעה גמורה שאתה בדיוק כמוני , נפגעת , ויש בך צלקות , ויותר כואב זה שאנחנו לא מסוגלים לרפא אחד את השני , וכבר 10 חודשים שאנחנו גוררים את זה.
לא חשבתי שאי פעם אני אכתוב על משהו אחר מלבדך .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
