אל תבקש במילותי,לשבור את שתיקתך.

מרוב שאני לא יודעת איך להתמודד עם מצבים אני מוצאת את עצמי בחיפוש אחרי החיים הטובים שהיו לי לפני חודשיים ולא ידעתי להעריך , אז חזרתי הביתה אבל כלום לא אותו דבר, המדים האלה לקחו לי את חברים שלי , הוציאו אותם מהחיים שלי , ואולי זו הזוגיות . 

בתוך זמן כ"כ קצר למדתי על עצמי כ"כ הרבה, לא ידעתי שאפשר להספיק כלכך הרבה דברים ב14 שעות הכל עמוס .. אז חזרתי הביתה כדי לנוח , ואני לא יודעת עד כמה זה יחזור לפעם , ואני די בטוחה שלא .. אבל אני צריכה לחזור לחיות וללבוש בגדים שאני אוהבת ולחייך ולישון במיטה ולראות את אמא כמה שיותר כדי לשאוב ממנה את הכוח , יכולה להיות שזה ימאס לי במהרה כי אני בגיל שבו פורסים כנפיים וצריך לעזוב ולחיות , אבל אני עוד לא מוכנה .

באוטובוס אתמול פגשתי אשה שמזכירה לי אותך , ואולי היא לא עשתה שומדבר שיכול להזכיר לי אותך , אבל משהו במבט אולי צבט לי בלב , אז התחלתי לבכות כמו ילדה שמתגעגעת לדבר הכי קדוש , ולעלות לקבר שלך כבר לא נהיה אותו דבר כי את בליבי , ואני כבר כמעט לא מצליחה לבכות . 

מה קורה לי  ?

עמוק בפנים אני עדיין אחת שמתה להישאר באותו גיל , מתה שהנושא שיחה שלי ושל חברות שלי יחזור להיות שטויות . 

אבל עכשיו זה אחרת , כל היום פיטפוטים על צבא עד שכבר אני מבינה שהן לא מבינות אותי , אז הקשר נחלש ולפעמים אין לי כוח לחזק אותו

כ"כ מהר עברו חודשיים  , מעניין מה היית חושבת . 

התחילה שנה חדשה , שנה שאני באמת מרגישה שהיא חדשה ומביאה איתה מלא התחלות חדשות וחיים חדשים שאף פעם לא חשבתי שאגיע אליהם כ"כ מהר ,אבל הנה אני על מדי זית , ואומרים אפילו שזה יפה לי .

אז בהצלחה .