איכשהו חזרתי לקש עם יעל.. בעזרת חבר :)

אבל עדיין יש בעיה, במוצאי החג ניסיתי להתקשר אליה ולקבוע אתה לפגש כדי להעביר לה איזה ספר שהיא רצתה, אבל היא אמרה שאין לה ממש זמן לקרוא, בקיצור היה שם סירוב.. זהפתח פתח למחשבות הזיות

אחרי שניסיתי לייצור איתה קשר, הלכתי לפגוש ידידה בהתראת "מעכשיו לעכשיו" וכאילו ישבנו יחד, סיפרתי כל מיני דברים אחד לשני והיה ממש נחמד איתה :) לפני שהיא הלכה רצינו לקנות משו אז קנינו קולה גדול שנתחלק בה. שניה אחרי שהתיישבנו אבא שלה התקשר ואמר שהוא בא לאסוף אותה אז היא השאירה את כל הבקבוק אצלי, וזה לא היה הכי טוב כי לא הלכתי הבייתה אחרי שהיא הלכה ושקעתי במחשבות על מה שהיה עם יעל, ושתמשתי בקולה כהסחה, ושתיתי ממש מהר.. קיצר זה עשה לי אחרי זה כאבי בטן וזה, אבל לאנורא, הקטע  היותר נורא הוא המחשבות, התחילו מחשבות על כל הקשר שלי ושל יעל וזו לשונן:
"אני אוהב אותה, ובגלל זה אננו לא יכולים להיות ידידים -> קשה לי כשאני נמצא איתה"
"אני גם מחבב אותה בתור ידידה, היא בנאדם מדהים ויש לי המון ללמוד ממנה -> אני ממש רוצה להיות ידיד שלה -> קשה לי בלעדיה"

עם המחשבה הראשונה לא בעיה להתמודד, כמו כל אהבה נכזבת. אבל המחשבה השנייה מבוססת על ההנחה ההגיונית שהיא כן רוצה קשר איתי, ולכן אפשרי שנהיה ידידים, ומכאן שקשה לי בלעדיה.. אני לא יודע איך להסביר את זה בהיגיון אבל אם היא הייתה שונאת אותי ואומרת את זה, מיד האפשרות להיות ידידים הייתה ננעלת בפני ולא הייתי חושב על זה אפילו, למרות שעדיין הייתי רוצה אבל בשלב מסוים הייתי מבין שאין סיכוי..

המחשבות האלהמולידות אצלי חוסר אונים שמסתיים במחשבות על התאבדות,כאב נפשי בלתי נסבל, צורך כל כך גדול שלא מתממש בחיבוק...

ושוב, התופעות הרגילות, דיכאון -> חוסר פרודוקטיביות, דיכדוך, ניסיון נואש לייצור קשר עם ידידות, חוסר אמפתיה מגעיל :/

תודה לכל מי שקרא, ועוד יותר תוד למי שהגיב...