טוב את הקטע הזה כתבתי ממש לפני כיפור אבל כבר לא היה זמן להעלות, אז עכשיו:) אני חושב שעדיין תקף..

בימים האחרונים אני עומד מול תחושת התפרקות חזקה.. בראש ובראשונה, עוד שעה ומשו יום כיפור ואני לא מוכן בשיט, אני מת לנסות להתקרב לאלוהים, אבל עדיין אין רצון מספיק חזק, האפשרות היחידה שעומדת מולי כרגע היא להעמיד את עצמי מול אלוהים ולקחת החלטות חדשות מבחינה דתית, שבעצם הרעיון העיקרי של הדת הוא להדריך אותנו בחיי היומיום. זה דבר אחד, דבר שני הוא הורים וחברים, ההורים היום ממש עיצבנו אותי והוציאו ממני כל חשק לכל מיני דברים, בין השאר לעבור את יום כיפור הזה כמו שצריך.. 

בקשר לחברים

תחושה מגעילה שפשוט אין לי כח לאנשים. אז אני קם והולך, שם אוזניות, מתנתק מהמחשב..

תחושת בדידות קלה, בגלל איזה מפגש שבועי שאני הולך אליו.

צורת דיבור מסורבלת ונעדרת פואנטה בשיחות עם ידידות, מה שלא מוסיף תחושה נעימה..

האמת שזה לא הכי נורא, ויש דברים יותר גרועים.. אז אני נשאר אופטימי..

אז גמר חתימה טובה וצום קל לכל המאמינים והמאמינות ;)