אם לחשוב על משו, זה... התקדמתי השנה בצורה מטורפת בכמה תחומים! וכן אני גאה בעצמי, אז דבר ראשון התקדמתי בלימודים ביחס לשנה שעברה ציוני הבגרות שלי השנה הרבה יותר טובים, והשקעתי אז אני חושב שאני יכול להתגאות בזה. בכיתה י' זה היה משבר מטורף וכמעט עברתי לתיכון של ילדים בעיתיים במובן זה או אחר. התחום השני שהתקדמתי בו הוא התחום החברתי, עברתי שינוי כ"כ מטורף ועד עכשיו אני עדין בתהליך, אבל בכיוון חיובי. כל הבעיות שלי הסתכמו בבדידות שסבלתי בגללה כ"כ הרבה דיכאונות וכאב, לא היה לי כמעט אף אחד לשתף זה בעצם היה חלק מהבעיה ורק הוסיף לכאב ולרצון לא לחיות עוד, הרגשתי שאין לי אף אחד בחיים, שלאף אחד לא אכפת ממני.. השנה פשוט חיפשתי חברים ומצאתי, עברתי חברות שונות עד שמצאתי אנשים שמקבלים אותי ואוהבים אותי ורוצים אותי, ובעצם חברים אמתיים. אבל התאמצתי וזה היה שווה הכל! עכשיו אני כבר לא מרגיש בודד, וכמעט תמיד יש לי עם מי להסתובב את מי לפגוש ועם מי לעשות שיחות עמוקות, בעיקר יש לי ידידות.. אבל זה טוב לי ככה. וסוף סוף אני מרגיש שידידות שלי באמת רוצות בחברתי. ואו הלוואי והייתי יכול להחזיר להן את כל העזרה שהן נותנות לי.

 

אז השנה היו גם המון דברים חדשים, כמו יציאות לבד אל תוך הלילה, שיחות נפש עד השעות הקטנות של הלילה, יציאות לדיזינגוף סנטר, יציאה לבד לתל אביב, המון חברים חדשים. בנוסף לכל זה יש לי לציין שהחזרתי לחיים חברות מדהימה עם בנאדם עוד יותר מדהים שהוא החבר הכי טוב שלי. למדתי ממנו בעיקר על עזרה לאחרים, על זה שלכל אחד יש את הסיפור שלו, הבעיות שלו השאיפות שלו ולא משנה מאיזה מוצא גזע דת או תרבות הוא בא.. כלומר שכל בנאדם זה חיים שלמים ולכל אחד יש את הדעות שלו השקפת העולם שלו המשברים שלו והחלומות שלו, שכולם שואשפים להצליח בחיים להיות בני אדם טובים יותר להפסיק לעשות רע לעצמם ולאחרים ופשוט, להיות מאושרים:)

 

בבית הספר יצא לי להכיר חבר לכיתה בצורה חדשה לגמרי, עד אז היחסים אתו לא היו כאלה משו, אבל מאז שנה שעברה איכשהו יצא לנו לדבר שיחה רצינית שפשוט פתחה את שנינו אחד לשני ומאז אנחנו ממשיכים לדבר שיחות נפש כאלה מפעם לפעם. הוא גם אחד החברים היותר טובים שלי. גם גיליתי שלמרות כל השטויות שיש לי במוח שיש לי באמת רצון טוב לעזור לאנשים ובעצם לא להסתכל רק על עצמי, ואם אני כנה עם עצמי אז גם שאני מסתכל על בנות כנשמה וחיים שלמים ולא רק באובייקט מיני כמו רוב הבנים. עוד משו שאני אוהב בעצמי שאני נוטה לרגשות שלא מעוררים אלימות  במצב שאני נפגע (לדוגמה אני אהיה עצוב אם יפגעו בי ואפילו אבכה, אבל אני לא אהיה עצבני ואלים כלפי הפוגע).

 

למדתי גם לראות את הדברים בפרספקטיבה, לנסות לעמוד במקומו של האחר ולהבין את מחשבותיו, זה עוזר לי להבין את האחר ואת מעשיו בצורה יותר טובה והופך את הגישה שלי לסלחנית יותר אליו.. כי אם מסתכלים שניה מנקודת מבטו של האחר ומנסים להבין את המניעים למה שהוא עושה הרבה יותר קל לקבל את מה שהוא עשה אם כי לא להסכים למה שהוא עשה ולדאוג שהוא ייענש. אני אוהב את הגישה הזו כי היא רואה פושעים באור בהיר יותרו וגם נותנת דרך לתיקון המעוות.  ולא רק להגיד שזה לא אשמתם שהם כאלה. גם בסתם ריב קטן של חברים תמיד לנסות לגשר בין הפערים על ידי ראיה בפרספקטיבה אחד של השני. כך גם למדתי להבין שלכל אדם אפילו המרושע ביותר יש פנימיות מדהימה שמכוסה בבעיות שמסתירות אותה ומוציאות ממנו רק רוע..

 

האמת שיש נושא אחד שממש התדרדרתי בו והוא אני מול אלוהים, יש כאלה מאמינים יש כאלה שלא, אני בחרתי להמשיך את הורי וכן להאמין, אבל זה לא הכי קל הצד המעשי שבאמונה, וצריך המון רצון שמגיע מתוך הבנה שזו הדרך בה צריך לחיות, אלא שאת הרצון הזה חסרתי וזה הביא אותי להפסיק לקיים את מצוות הדת היהודית.. אני מרגיש שאני לא מבין מה אני עושה ובעצם מתנכר לכל מה שלימדו אותי בעבר, למרות שאני ממשיך להאמין.. התקווה שלי היא לשוב לאט לדרך שהדת מכתיבה ולקיים את רצון הבורא, שבעצם כל מה שהוא רוצה זה שיהיה עולם טוב יותר.. אני יודע שאפשר להעמיד על האמירה הזו מיליון שאלות, אבל אני לוקח את הקיום כמצב נתון שיש צורך לשפר. ובעצם לא מעסק בשאלות האלה, סלחו לי:)

 

וכמובן כמו כל אחד היו אהבות נכזבות גם היו.. אחת נגמרה תוך שבועיים היה כאב אבל הודות לשכל ישר הוא נגמר מהר, השנייה הייתה כואבת מנשוא ועברתי בגללה דיכאונות לא מעט, זה לא שהיא לא הייתה כנה וחתכה את האהבה ישר כשידעה עליה, אלא הבעיה היא ששנינו הסכמנו שנישאר ידידים וזו הייתה טעות כלפי ובגלל זה עברתי את כל הדיכאונות, כי אהבתי אותה ואחרי אהבה אי אפשר לשרוד קשר פחות בערכו בלי שמץ כאב.. אז כמו שכבר כתבתי כאן, ניתקתי קשר:) ואני חושב שעשיתי את הדבר הנכון..

 

הוו איך אפשר לשכוח את המוזיקה.. זה חלק כ"כ גדול מהחיים שלי,  ושנה האחרונה הכרתי כ"כ הרב סגנונות חדשים. אז הסגנונות שאני שומע זה בעיקר מטאל (סימפוני, גותי, פרוגרסיבי, וקור). קצת רוק, וממש טעימה של ראפ ופופ.. כן המיינסטרים שבי:) אבל אני מדבר בעיקר על המטאל, כי עזבו רגע את כל הצרחות והשיט של זה? אז קודם אני מת על המוזיקה הרועשת והמהירה שמאפיינת את רוב סוגות המטאל.. אבל הדגש הוא על המילים, כי אני ממש מתחבר לכאב ולסבל שנובע מהמילים.. המוזיקה והצרחות, רק מעבירות את התחושה בצורה חיה ונושמת כל זה בונה שירים מדהימים ועמוקים בצורות מטורפות שאני כ"כ מתחבר אליהם! וכן, זה המקום העיקרי שאני בורח אליו בדיכאון וכל השיט הזה..

 

אז עכשיו אני מרגיש ממש נקי, זה גם בזכות יציאה מדהימה שהייתה לי הערב, אז הינה אני בלי הרבה אינטליגנציה חברתית, אבל עם מספיק אנשים שאוהבים אותו סוף כל סוף,  על כל גירעונותיי הרגשיים.. עם המוזיקה שאף אחד לא שומע לפחות בבית הספר שלי:) הפריק בתחפושת של מיינסטרים וזהו.. 

טוב את הקטע הזה כתבתי ממש לפני כיפור אבל כבר לא היה זמן להעלות, אז עכשיו:) אני חושב שעדיין תקף..

בימים האחרונים אני עומד מול תחושת התפרקות חזקה.. בראש ובראשונה, עוד שעה ומשו יום כיפור ואני לא מוכן בשיט, אני מת לנסות להתקרב לאלוהים, אבל עדיין אין רצון מספיק חזק, האפשרות היחידה שעומדת מולי כרגע היא להעמיד את עצמי מול אלוהים ולקחת החלטות חדשות מבחינה דתית, שבעצם הרעיון העיקרי של הדת הוא להדריך אותנו בחיי היומיום. זה דבר אחד, דבר שני הוא הורים וחברים, ההורים היום ממש עיצבנו אותי והוציאו ממני כל חשק לכל מיני דברים, בין השאר לעבור את יום כיפור הזה כמו שצריך.. 

בקשר לחברים

תחושה מגעילה שפשוט אין לי כח לאנשים. אז אני קם והולך, שם אוזניות, מתנתק מהמחשב..

תחושת בדידות קלה, בגלל איזה מפגש שבועי שאני הולך אליו.

צורת דיבור מסורבלת ונעדרת פואנטה בשיחות עם ידידות, מה שלא מוסיף תחושה נעימה..

האמת שזה לא הכי נורא, ויש דברים יותר גרועים.. אז אני נשאר אופטימי..

אז גמר חתימה טובה וצום קל לכל המאמינים והמאמינות ;)