אבל.. אני כל כך מצטערת, אני לא יכולה להמשיך עם זה.
אני מקנאת בך, אני מקנאת באחותי. בילדה שלא הייתי מתרחקת ממנה אף פעם ולא היה לנו ריב אחד.
אני מקנאת בך שאת יפה, חכמה, מוצלחת, שאת יודעת לעלות לאנשים חיוך, שאת אף פעם לא מדברת מאחורי הגב.
אני מצטערת על הפעם שקראתי לך זונה, לא הייתה לי סיבה בשביל זה.
אבל.. אני באמת לא יכולה להמשיך עם השנאה שמתפתחת אצלי כלפי עצמי כל פעם שאני מדברת איתך..
אני מרגישה ממך ריחוק, שאת מנסה כל הזמן להתרחק ממני ואולי אני טועה. ואני מצטערת על זה כל כך.
אבל אני לא יכולה להמשיך קשר עם מישהי שאני בוכה בגללה בלילות ממש בלי סיבה.
שירקי שלי, אני מצטערת על הכול, על זה שניתקתי איתך את הקשר, על זה שאני מסננת אותך.
אני מצטערת.
את עדיין חשובה לי כל כך. לא עובר יום אחד שאני לא נזכרת בו בכול הצחוק ובכול הכיף שאני ואת עשינו ביחד.
אין יום אחד שאני לא נזכרת בכול הפעמים שכיפית עלי, בכול הפעמים שהוצאת אותי מהבוץ שהייתי שקועה בו מעל הראש.
ואני מצטערת שככה אני מנתקת אותך מהחיים שלי.
אבל תביני, בבקשה, שאני לא יכולה להמשיך ככה, שזה כואב לי.
ואני אוהבת אותך כל כך, וכל כך עצוב לי שאני חייבת להרחיק את עצמי ממך כי עם כל נשימה שאני מוציאה, אני רק שונאת את עצמי יותר ויותר בגלל שאני משווה את עצמי אלייך.
ואני לא יודעת למה אני עושה את זה.
את אחת הבנות הכי מדהימות שיצא לי להכיר, תומכת, אוהבת, עוזרת, מבינה.
ואני מצטערת, כל כך.
אולי יום אחד נחזור להיות חברות, אחיות, כמו שהיינו.
שוב סליחה שירן, אבל אני צריכה זמן בשביל עצמי.
לא יודעת אם את תקראי את זה מתישהו, אבל אני ממש מקווה שתביני אותי.