זאת אני, לא אתם.

תודה על שמונה שנים שבהן היית כמו אחותי.

תודה על כל הלילות, כל הימים, כל הבקרים.

תודה על כל הצחוק, על כל הדמעות.

תודה על כל השיחות, על כל הבדיחות.

תודה על התמיכה, על העזרה.

תודה שהיית שם בשבילי, שהייתי שם בשבילך.

תודה על כל הזכרונות.

תודה על הכול.

אבל.. אני כל כך מצטערת, אני לא יכולה להמשיך עם זה.

אני מקנאת בך, אני מקנאת באחותי. בילדה שלא הייתי מתרחקת ממנה אף פעם ולא היה לנו ריב אחד.

אני מקנאת בך שאת יפה, חכמה, מוצלחת, שאת יודעת לעלות לאנשים חיוך, שאת אף פעם לא מדברת מאחורי הגב. 

אני מצטערת על הפעם שקראתי לך זונה, לא הייתה לי סיבה בשביל זה.

אבל.. אני באמת לא יכולה להמשיך עם השנאה שמתפתחת אצלי כלפי עצמי כל פעם שאני מדברת איתך..

אני מרגישה ממך ריחוק, שאת מנסה כל הזמן להתרחק ממני ואולי אני טועה. ואני מצטערת על זה כל כך.

אבל אני לא יכולה להמשיך קשר עם מישהי שאני בוכה בגללה בלילות ממש בלי סיבה.

שירקי שלי, אני מצטערת על הכול, על זה שניתקתי איתך את הקשר, על זה שאני מסננת אותך.

אני מצטערת.

את עדיין חשובה לי כל כך. לא עובר יום אחד שאני לא נזכרת בו בכול הצחוק ובכול הכיף שאני ואת עשינו ביחד.

אין יום אחד שאני לא נזכרת בכול הפעמים שכיפית עלי, בכול הפעמים שהוצאת אותי מהבוץ שהייתי שקועה בו מעל הראש.

ואני מצטערת שככה אני מנתקת אותך מהחיים שלי.

אבל תביני, בבקשה, שאני לא יכולה להמשיך ככה, שזה כואב לי. 

ואני אוהבת אותך כל כך, וכל כך עצוב לי שאני חייבת להרחיק את עצמי ממך כי עם כל נשימה שאני מוציאה, אני רק שונאת את עצמי יותר ויותר בגלל שאני משווה את עצמי אלייך.

ואני לא יודעת למה אני עושה את זה.

את אחת הבנות הכי מדהימות שיצא לי להכיר, תומכת, אוהבת, עוזרת, מבינה.

ואני מצטערת, כל כך.

אולי יום אחד נחזור להיות חברות, אחיות, כמו שהיינו.

שוב סליחה שירן, אבל אני צריכה זמן בשביל עצמי.

לא יודעת אם את תקראי את זה מתישהו, אבל אני ממש מקווה שתביני אותי.

לא משנה כמה פעמים אני אקרא את הספר הזה, לא משנה שאני כבר מכירה כל מילה בעל פה בספר הזה, אני בוכה בו כל פעם מחדש.

אנקת גבהים של אמילי ברונטה, הוא הספר הכי מדהים שיצא לי לקרוא.

זה ספר שמראה סיפור אהבה בלתי מנוצח של שני אנשים שאהבה שלהם אסורה. ולא משנות הבגידות, האכזבות, הזוג הזה התאחד לאחר מותם.

ואני מעולם לא בכיתי בשום ספר, אבל כשקראתי את המילים של הספר הזה, הדמעות לא יכולות לעצור לי.

ספר מדהים וממולץ ביותר.

אני רחוקה מלהיות ליידי, אבל אני אוהבת להתלבש בשמלות ארוכות ומנופחות שמתאימות למאה ה16 או ה17. 

אני יכולה להיות עדינה מאוד אבל אני כדורסלנית ורוצה להתגייס לצבא ולקדיש את עצמי לשם.

אני לא יודעת להתחשב ברגשות של אנשים אחרים, אבל יש כאלה שאני אעשה הכול בשביל שהם יהיו מאושרים.

אני מראה לכולם שאני חזקה נפשית ושום דבר לא פוגע בי, אבל אני בוכה הרבה כשאף אחד לא יודע.

אני יכולה להיות האדם הכי שרוט בעולם, אני מושכת את הדלת בחנות כשרשום במפורש לדחוף, אני מנסה להספיק לעשות דברים לפני שהמקרוגל מצפצף, כן יש לי יציאות מוזרות והזוייות ברגעים הכי לא מתאימים שקיימים, לא אכפת לי לעשות צחוק מעצמי כי אני יודעת שאני לא מושלמת ואף אדם בעולם לא מושלם. קשה לי להתחבר לאנשים אבל ברגע שאני מכירה אותם אני נפתחת אליהם והם יכולים לקרוא אותי כמו ספר פתוח. 

אני יכולה להיות האדם הכי אופטימי בעולם ואני גם יכולה להיות פרנואידית מהגהנום.

ובקיצור, אני האדם שלעולם לא הייתם מצפים שאני אהיה ממבט ראשוני, אבל כמו שאמרתי, לוקח זמן להכיר אותי.