דברים שמעסיקים אותי...הכל מהכל |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2015
נחשו במי מדובר.
הוא נמצא מעלייך.
לא באמת אכפת לו ממך אבל תמיד ינסה לגרום לך לחשוב שכן.
לראות אותך יושב מעלה לו את החום ל-39 מעלות.
הוא דורש דברים שהוא עצמו לא מקיים.
אתה תעשה את כל העבודה הקשה אבל בסוף הוא זה שיקבל את הקרדיט.
צדקת, זה הבוס המצוי!
והאמת, עם כמה שזה גורם לי לשנוא בוסים, זה עוד יותר גורם לי לרצות להיות אחת כזאת.
האם אני בנאדם רע?
לא נראה לי. אולי רק בנאדם שקצת נמאס לו מכל העסק הזה.
| |
חסר לי משהו
ואני לא יודעת להגיד מה זה.
הרי ברגשות זה לא כמו בדיקות דם, שאני אלך ולמחרת יגידו לי בדיוק מה חסר ואיך להשלים את זה.
זה הרבה יותר מורכב.
אולי זו האהבה שאין ולא הייתה מעולם, אולי זה חברי אמת - דבר שאני כבר מתחילה לפקפק בקיומו.
או שאולי זה בכלל בגלל שהצבא כבר חונק אותי..
בכל מקרה, הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג הייתה לפני יותר משנה וחצי. אני נדהמת לחלוטין לקרוא את הפוסטים שלי מגיל 16 - 18 ולגלות שכלום לא השתנה.
אני עדיין בוכה שאין לי אהבה, שונאת את המסגרת שאני נמצאת בה ודואגת יותר מדיי לגבי כסף.
וכמו שאני מכירה את עצמי, אני אמשיך לכתוב פוסטים של מוטיבציה שיעודדו אותי בדיוק ליום, ואז אהיה מדוכדכת שוב ואכתוב עוד אחד, ואז אתעודד, ואז מדוכדכת, ואז אכתוב עוד אחד, ואז.. טוב הבנו.
אני עוד מחכה לתפנית בעלילה. בנתיים אנסה לעשות בדיקות דם לנפש, אולי אמצע הסבר הגון למצב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
