איבדתי גם את האהבה שלו.
אני לא יכולה לעשות את עצמי לא רואה את זה.
אמרתי לו את זה ואמרתי עוד הרבה והבנו שזה לא זה.
הרגשתי כאב והרגשתי הקלה ביחד.
אמרתי שיש 2 אפשרויות- "או שאני עוזבת כי נתת לי את כל האפשרויות ואת כל הסיבות למה לעזוב, וגם אם אני יעזוב זה לא באמת ישנה לך...או שאתה מגיע לפה ואנחנו מדברים כמו בני אדם ולא משנה מה אנחנו נחליט, אתה תגיע ואין חרטות פה.
אנחנו נפתור ונגיע למה שצריך כמו אנשים בוגרים. תחליט מה אתה בוחר."
"אני בא...".
אז הוא יבוא...ואני צופה את כל מה שיקרה...אבל לפחות אני אראה אותו פעם אחרונה בחיים שלי..כי לא יהיו סיכויים שאראה אותו שוב במרחק שאנחנו גרים בו.
הסתכלתי אחורה והבנתי שהפסקנו הרבה...חמישה חודשים ועוד קצת של זוגיות..והפסקנו.
אבל הבנתי שהיה מישהו שאהבתי יותר ממנו ואיתו דווקא לא הספקתי כמעט וכלום...
אז זה לא עניין של הספק. זה עניין של העוצמה של האהבה.
ובגלל זה לא כואב לי עד הסוף גם כשאני יודעת שאנחנו עוצרים הכל.
כי זאת לא הייתה אהבה עד הסוף.
3> I.B.A
בבלוג זה
בכל הבלוגים
