ציורי רוחה

בגלל שאני כל-כך רוצה לעשות כבר משהו לנושא החם, החלטתי לכתוב כאן שלוש משאלות. כמו שהבנתם, אני דיי חזק בעניין של פנטזיה ודמיון, אז המשאלות שלי לא יהיו סבירות במיוחד. אבל אם באמת תבוא פיה ותשאל מהן שלוש המשאלות שלי, זה מה שאני אבקש. והאמת, אני חושבת על העניין הזה כבר הרבה זמן. מה אני אבקש אם פיה תעניק לי שלוש משאלות?

1. להיות מפורסמת. אם זה בגלל הציורים שלי או בגלל הסיפורים שלי (בלוגים של הסיפורים שלי, רוצחת ו - סיפורי רוחה). תמיד חלמתי להיות מפורסמת. האמת, זה בעיקר הסיפורים שלי, אני רוצה להיות סופרת. להיות מישהי כמו ג'יי.קיי רולינג או ריק ריירדן, שהספרים שלהם מפורסמים בכל העולם ומעבדים אותם לסרטים ובזכותם השחקנים מקבלים תהילת נצח. הייתי רוצה שהיו עושים סרטים על הספרים שלי, ומדפיסים פוסטרים של הסרטים שיעשו על הספרים שלי, ושיכירו את השם שלי בכל העולם, ושיזהו אותי ברחוב, ושאני אסע בלימוזינות... ולמרות שאני יודעת שהסיכויים שזה יקרה הם קלושים למדי, זה מה שהייתי מבקשת מהפיה הזאת. הלוואי והייתי מפורסמת.

2. שתהיה לי תיבה קטנה כזו, שאני אכניס אליה פתקים עם משאלות קטנות והמשאלות האלה יתגשמו מיד.

המשאלה הזאת יותר בכיוון של פנטזיה, כמו שאמרתי קודם. אני יודעת שזה באמת לא הגיוני, אבל זה יכול להיות מגניב. הייתי רוצה שתהיה לי מין קופסא קטנה, יפה ומסתורית כזאת כמו בסיפורים, ושכל פעם שתהיה לי משאלה אני אכתוב אותה על פתק ואכניס את הפתק לקופסא. וכעבור זמן מה המשאלה תתגשם, והפתק יעלם מהקופסא. וזה לא יהיו משאלות גדולות כמו להיות מפורסמת, אלא משאלות קטנות, כאלה שלא ישנו כלום לאף אחד. כמו: הלוואי שאהיה טובה במתמטיקה. או: הלוואי שהחדר שלי יהיה מסודר עכשיו מעצמו. או: הלוואי שלא אהיה כל-כך רזה.

3. המשאלה הזאת היא המשאלה הכי סבירה. לפני חודשיים וחצי גילו אצלי עקמת (עמוד שדרה עקום), בזווית 40 מעלות. בגלל זה אני צריכה ללכת עכשיו שנה שלמה עם חגורה. החגורה היא כמו... ובכן, חגורה, מאוד מאוד רחבה, שמתחילה מתחת לחזה ונמשכת עד תחתית הבטן, והיא עשוייה מפלסטיק קשה. היא לוחצת עליי במקומות הנכונים ואמורה להחזיק את הגב שלי ישר, ככה שאחרי שנה הוא יישאר כזה. ובמקביל לחגורה אני צריכה לעשות תרגילים מיוחדים כל בוקר וכל ערב, וללכת לשחות בבריכה פעמיים בשבוע. קודם כל, אני לא אוהבת להתאמץ. בכלל. ככה שתרגילים? בריכה? זה עבודה בשבילי. אני לא אוהבת להטריח את עצמי ללכת עד הבריכה, לשחות עשרים וחמש בריכות על הגב, ואז להתקלח וללכת הביתה ברגל. אני גם לא אוהבת להתעורר מוקדם יותר בכל בוקר כדי להספיק לעשות את התרגילים. אבל החגורה הכי גרועה - בגלל שהיא עשוייה מפלסטיק אני צריכה ללבוש מתחתיה עוד חולצה, כי זה מגעיל לשים את הפלסטיק על העור. ככה שכל יום אני הולכת עם שלוש שכבות: חולצה תחתונה, חגורה, וחולצה עליונה. בחורף זה לא יהיה כל-כך נורא, אבל עכשיו בקיץ אני סובלת מחום כל יום. חוזרת הביתה והחולצה התחתונה שלי ספוגה מזיעה. ולחשוב שאני צריכה לעבור את כל זה שנה שלמה...

אז זאת המשאלה שלי: הלוואי שהגב שלי יהיה ישר. כי בינתיים, זאת הבעיה הכי גדולה שלי. כל דבר שני שאני עושה קשור בחגורה הזאת, ואני כבר שכחתי מה זה להיות בלעדיה...

אז אלה שלושת המשאלות שלי. חשבתי עליהן כבר מזמן, ואני מאוד רוצה שהן יתגשמו. לפחות אלה שהגיוניות. אני שמחה שיכולתי לספר כאן את המשאלה השלישית, כי לא להרבה אנשים סיפרתי על העקמת שלי. בבקשה אל תפיצו את השמועה - כי גב עקום הוא לא כל-כך פופולארי, אני חושבת.

שתהיה לכולם שנה טובה, שמחה ששיתפתי את כולכם במשאלות שלי, ואני אשמח אם תקראו את הסיפורים שלי (קישורים למעלה, וברשימות בצדי הבלוג).

אם אוכל, משאלה מספר 4: הלוואי שכל זה באמת יתגשם...

חפירה אחרונה, מישהו ראה פעם את הסרט "זיכרון גורלי"? חברת "ריקול" אומרת לכם משהו?

הייתי רוצה ללכת לריקול. לחוות את זה.. מה זה להיות מפורסמת כמו ג'יי. קיי רולינג, מה זה להיות מסוגלת להגשים כל משאלה קטנה שארצה, מה זה להיות ישרה... חופשייה...

שנה טובה לכולם...