ציורי רוחה

החלטתי לעשות עוד משהו לנושא החם, בעיקר בגלל שהנושא החם הזה ממש מתאים לי עכשיו. 

חצי שנה כבר אני מתלוננת להורים שלי שאני היחידה מבין החברות שלי שעדיין אין לה טלפון טאצ׳. אחרי זה נזכרתי שיש עוד חברה אחת שיש לה טלפון דפוק כמו שלי, והבנתי שהטיעון שלי לא מספיק חזק. 

כעבור כמה חודשים החברה הזאת נהרס לה הטלפון והיא קיבלה אחד חדש במתנה - טאצ׳. גלאקסי מיני. אחרי זה חזרתי לחפור להורים שלי, ואמרתי שאני היחידה עם טלפון דפוק, שאפילו באינטרנט אני לא יכולה לגלוש בלי לשלם טונה כסף, להוריד משחק עולה 14 שקלים מסכנים, והאיכות של התמונות גרועה.

בראש השנה האחרון קיבלתי סמארטפון חדש מההורים שלי.

גלישה באינטרנט חינם, שיחות מחו״ל חינם, משחקים חינם, איכות תמונות - מדהימה! אני חושבת שבחיים שלי לא התרגשתי כל-כך.

אמא שלי:״ לפני חודש כשאמרת לי שלכל החברות שלך יש טאצ׳ ורק לך אין, הטלפון הזה כבר שכב אצלי על המדף.״ אני זוכרת את המשפט הזה.

באותו יום גם אחותי קיבלה את הטלפון הראשון שלה, ולא הפסיקה לחפור עליו. מצלמה יפה! דודל ג׳אמפ חינם! אנשי קשר! אבל הטלפון שלה היה הטלפון הישן של אמא שלי, ככה שהוא כל הזמן נתקע לה, והיא כבר לא משוכנעת כל-כך בגדולתו, למרות שעכשיו אנחנו באיטליה והיא מצלמת כל פינה (כמו: כיור מעוטר, מגדל שעון, אוטובוס קומותיים, שטיח עבודת יד, תמונה ישנה, שקיעת שמש...) .

נחזור לטלפון שלי: הוא גדול מטלפון ממוצע, וממש יפה וממש נוח. הבעיה הראשונה שגיליתי: כרטיס זיכרון פצפון! יותר קטן מבטלפון הקודם, הדפוק. ניסיתי להעביר את כל התמונות שהיו לי בטלפון ההוא לטלפון החדש, וגם את כל השירים, אבל.. עשרה מהשירים לא נכנסו! מחקתי את רוב התמונות שלא הייתי צריכה, אבל עדיין חלק מהשירים נשארו במחשב. 

הבעיה השנייה שגיליתי: מגן. רציתי מגן לסמארטפון שלי - מגן יפה, חמוד, אופנתי, ואחד שגם מסוגל להגן. אמא שלי אמרה לי שנוכל לקנות באיטליה מגן.

עכשיו אנחנו באיטליה, ונכנסנו לכל החנויות עם מגנים לטלפונים שראינו, ובאף אחת מהן אין מגן לטלפון שלי. זה לא שאין מגן יפה, אלא אין בכלל מגן! בגלל שהטלפון שלי לא נמכר הרבה, בחנויות יש מגנים רק לאייפונים ולגלאקסי! כבר השלמתי עם העובדה שמגן נצטרך למצוא בישראל.

לפני שאני מסיימת, עובדה אחת (מצחיקה/מוזרה) על איטליה: היום היינו בפירנצה, וכמו שאני בטוחה שרובכם יודעים ממנה הגיע הפסל של דוד של מיכאלנג׳לו, זה של הבחור הערום. והיום, נכנסנו לסופרמרקט קטן בעיר וראינו שם פסטה צבעונית עם צורה מוזרה במיוחד. זה היה מן שני עיגולים, שמהם יוצאת צורה אליפטית ובקצה שלה חצי עיגול כזה. ועל האריזה של הפסטה היה ציור של דוד הערום הזה. ואז הכל התחבר לי, ואני הייתי ראשונה להבין שהפסטות הן בצורה של הפושפוש של הפסל!

הפתעה? 

מי עושה פסטות בצורה של זין, תגידו לי?! מי לעזאזל רוצה לאכול זין עשוי מבצק צבעוני?! כמובן שאני מאוד התלהבתי מהפסטות האלה, והתעקשתי לקנות חפיסה אחת רק כדי להביא לארץ ולהראות לכולם. אם אני אוכל אני אעלה לפה תמונה של הדבר הזה - כי זה פשוט חולני ברמות!