ציורי רוחה

אז יש לי יומולדת היום, ואני בת 15, והלכתי היום לקריון עם המשפחה וחברים ואכלנו במסעדה והלכנו לבאולינג וראינו סרט. וקיבלתי שתי זוגות עגילים, כובע כחול ממש חמוד, ארבעה ספרים, 100 דולר ו300 שקל.

והתעוררתי היום בבוקר, בידיעה שאני אקבל הרבה מתנות ובידיעה שנלך לקריון ולבאולינג,  ולא היתה בי אפילו טיפה של התרגשות לגבי העובדה שיש לי יומולדת ושאני בת 15 עכשיו. התעוררתי בבוקר, מוקדם מדי, ופשוט שכבתי במיטה וחשבתי לעצמי וניסיתי להפנים שזה יום ההולדת שלי, ללא הצלחה. וניסיתי לחשוב שוב ושוב על כך שהיום התאריך הוא ה11.2, ושבדיוק לפני 15 שנים נולדתי, ושהיום הוא היום שלי, שבו אני אקבל מתנות ואהיה מאושרת וכולם יהיו נחמדים אליי. אבל לא הרגשתי כלום. זה היה כאילו עוד יום.

וסבתא הכינה לי עוגה גדולה עם תותים וקצפת כמו שאני אוהבת, ואפילו האחיות שלי היו נחמדות אליי. וכל חצי שעה קיבלתי טלפון או אסמס ממישהו שמאחל לי מזל-טוב. אבל עדיין לא התרגשתי. זה היה פשוט להקליד ׳תודה איזו חמודהה:)׳ ולחכות לברכה הבאה.

ולפעמים אני חושבת, שאולי יש לזה קשר לעובדה שכשהיינו קטנים יותר, אמא ואבא היו ממלאים את הבית בבלונים ומעירים אותך בנשיקות, חיבוקים ושירים. היום, אני מתעוררת בתשע בבוקר, שוכבת ערה במיטה במשך שעתיים אם לא יותר, וקמה כדי לגלות שהבית ריק מאנשים, ושאין אפילו בלון אחד, ושרק אחותי הקטנה רצה לקבל את פניי בנשיקות נדירות.

ורק אחרי שאני מתקלחת ומתלבשת ומסתרקת ומתכוננת, אמא עולה מלמטה ומחבקת אותי ומנשקת אותי. ורק אחרי ששומעים את האיחולים שלה בכל הבית, סבתא וסבא עולים עם 100 דולר ועוגה ענקית ומחבקים אותי גם.

וזה כאילו רק עוד יום בשבילם, רק שצריך לאפות עוגה, לתת מתנות ולהגיד מזל-טוב. זה לא להישאר ער עד 1 בלילה כדי לנפח בלונים, וזה לא לשיר עד שאתה צרוד, זה רק לקחת אותי לקריון ולהגיד לי שאני יכולה לקבל מה שאני רוצה.

וזהו.

ומה הפלא שזה לא מרגיש כמו יום הולדת?

ואני יודעת שאני נשמעת כפוית טובה והכל, אבל אם אני אמורה לקבל כל מה שאני רוצה ביום הזה - אתם לא אמורים לפחות לגרום לי להרגיש שיש משהו מיוחד ביום הזה?

ויש גם את החברות הכי טובות שלי, שנמצאות עכשיו בטיול שנתי שאני פספסתי, ושאפילו לא התקשרו לאחל מזל-טוב? ויש להן טלפון. ואני יודעת שלכל אחת מהן יש טלפון, ואם קרה לו משהו את יכולה להשאיל ממישהו את הטלפון שלו! הרי אסמס לא עולה כל-כך הרבה כסף. את יכולה פשוט לכתוב ׳מזל-טוב׳.

והיה לי חלום אתמול בלילה, שאני שומעת את אמא ואבא מנפחים בלונים. למעשה, כשהתעוררתי, הייתי בטוחה שכשאני אצא הבית אכן יהיה מלא בבלונים, כי שמעתי שמנפחים אותם. אבל כשיצאתי מהחדר, והבית לא היה שונה מכל יום אחר, הבנתי שזה אכן היה רק חלום. ושלא ינפחו ליבלונים. כי למרות שביקשתי את זה שנה שעברה, השנה זה לא קרה. אני לא יודעת אם הם שכחו, או פשוט לא חשבו שאני רצינית מספיק כדי שיהיה דרוש לזכור את זה.

ובעצם, היום היה רגע אחד שבו באמת הרגשתי כמו ילדת היומולדת. בערב, אחרי שחזרנו מהקריון, כתבה לי אחת החברות, שקטנה ממני בשנה, שאמנם אנחנו חברות ממש טובות אבל אני מכירה אותה לא הרבה זמן ואנחנו כמעט ולא מדברות בימינו, ברכה ארוכה ומרגשת בטלפון, ואז הגיעה עם אבא שלה ונתנה לי פרחים שכמעט משיגים אותי בגובה. 

וזאת הרגשה טובה.

ואפילו עכשיו, כשאני כותבת, כולם מסביבי. יש פה חברה שמשחקת באייפד, ואמא מדברת עם מישהו בטלפון, ואחותי קוראת ספר במיטה, ואבא למטה עם כמה לקוחות, וזהו. זה חזר להיות יום רגיל. זה היה רק ללכת לקריון, לקנות לה מתנות, להיות נחמדים אליה, לחזור הביתה, ולשגרה.

ואיך אני אמורה להרגיש שהיום זה יום ההולדת שלי?