ציורי רוחה

החלטתי לעשות עוד משהו לנושא החם, בעיקר בגלל שהנושא החם הזה ממש מתאים לי עכשיו. 

חצי שנה כבר אני מתלוננת להורים שלי שאני היחידה מבין החברות שלי שעדיין אין לה טלפון טאצ׳. אחרי זה נזכרתי שיש עוד חברה אחת שיש לה טלפון דפוק כמו שלי, והבנתי שהטיעון שלי לא מספיק חזק. 

כעבור כמה חודשים החברה הזאת נהרס לה הטלפון והיא קיבלה אחד חדש במתנה - טאצ׳. גלאקסי מיני. אחרי זה חזרתי לחפור להורים שלי, ואמרתי שאני היחידה עם טלפון דפוק, שאפילו באינטרנט אני לא יכולה לגלוש בלי לשלם טונה כסף, להוריד משחק עולה 14 שקלים מסכנים, והאיכות של התמונות גרועה.

בראש השנה האחרון קיבלתי סמארטפון חדש מההורים שלי.

גלישה באינטרנט חינם, שיחות מחו״ל חינם, משחקים חינם, איכות תמונות - מדהימה! אני חושבת שבחיים שלי לא התרגשתי כל-כך.

אמא שלי:״ לפני חודש כשאמרת לי שלכל החברות שלך יש טאצ׳ ורק לך אין, הטלפון הזה כבר שכב אצלי על המדף.״ אני זוכרת את המשפט הזה.

באותו יום גם אחותי קיבלה את הטלפון הראשון שלה, ולא הפסיקה לחפור עליו. מצלמה יפה! דודל ג׳אמפ חינם! אנשי קשר! אבל הטלפון שלה היה הטלפון הישן של אמא שלי, ככה שהוא כל הזמן נתקע לה, והיא כבר לא משוכנעת כל-כך בגדולתו, למרות שעכשיו אנחנו באיטליה והיא מצלמת כל פינה (כמו: כיור מעוטר, מגדל שעון, אוטובוס קומותיים, שטיח עבודת יד, תמונה ישנה, שקיעת שמש...) .

נחזור לטלפון שלי: הוא גדול מטלפון ממוצע, וממש יפה וממש נוח. הבעיה הראשונה שגיליתי: כרטיס זיכרון פצפון! יותר קטן מבטלפון הקודם, הדפוק. ניסיתי להעביר את כל התמונות שהיו לי בטלפון ההוא לטלפון החדש, וגם את כל השירים, אבל.. עשרה מהשירים לא נכנסו! מחקתי את רוב התמונות שלא הייתי צריכה, אבל עדיין חלק מהשירים נשארו במחשב. 

הבעיה השנייה שגיליתי: מגן. רציתי מגן לסמארטפון שלי - מגן יפה, חמוד, אופנתי, ואחד שגם מסוגל להגן. אמא שלי אמרה לי שנוכל לקנות באיטליה מגן.

עכשיו אנחנו באיטליה, ונכנסנו לכל החנויות עם מגנים לטלפונים שראינו, ובאף אחת מהן אין מגן לטלפון שלי. זה לא שאין מגן יפה, אלא אין בכלל מגן! בגלל שהטלפון שלי לא נמכר הרבה, בחנויות יש מגנים רק לאייפונים ולגלאקסי! כבר השלמתי עם העובדה שמגן נצטרך למצוא בישראל.

לפני שאני מסיימת, עובדה אחת (מצחיקה/מוזרה) על איטליה: היום היינו בפירנצה, וכמו שאני בטוחה שרובכם יודעים ממנה הגיע הפסל של דוד של מיכאלנג׳לו, זה של הבחור הערום. והיום, נכנסנו לסופרמרקט קטן בעיר וראינו שם פסטה צבעונית עם צורה מוזרה במיוחד. זה היה מן שני עיגולים, שמהם יוצאת צורה אליפטית ובקצה שלה חצי עיגול כזה. ועל האריזה של הפסטה היה ציור של דוד הערום הזה. ואז הכל התחבר לי, ואני הייתי ראשונה להבין שהפסטות הן בצורה של הפושפוש של הפסל!

הפתעה? 

מי עושה פסטות בצורה של זין, תגידו לי?! מי לעזאזל רוצה לאכול זין עשוי מבצק צבעוני?! כמובן שאני מאוד התלהבתי מהפסטות האלה, והתעקשתי לקנות חפיסה אחת רק כדי להביא לארץ ולהראות לכולם. אם אני אוכל אני אעלה לפה תמונה של הדבר הזה - כי זה פשוט חולני ברמות!

בגלל שאני כל-כך רוצה לעשות כבר משהו לנושא החם, החלטתי לכתוב כאן שלוש משאלות. כמו שהבנתם, אני דיי חזק בעניין של פנטזיה ודמיון, אז המשאלות שלי לא יהיו סבירות במיוחד. אבל אם באמת תבוא פיה ותשאל מהן שלוש המשאלות שלי, זה מה שאני אבקש. והאמת, אני חושבת על העניין הזה כבר הרבה זמן. מה אני אבקש אם פיה תעניק לי שלוש משאלות?

1. להיות מפורסמת. אם זה בגלל הציורים שלי או בגלל הסיפורים שלי (בלוגים של הסיפורים שלי, רוצחת ו - סיפורי רוחה). תמיד חלמתי להיות מפורסמת. האמת, זה בעיקר הסיפורים שלי, אני רוצה להיות סופרת. להיות מישהי כמו ג'יי.קיי רולינג או ריק ריירדן, שהספרים שלהם מפורסמים בכל העולם ומעבדים אותם לסרטים ובזכותם השחקנים מקבלים תהילת נצח. הייתי רוצה שהיו עושים סרטים על הספרים שלי, ומדפיסים פוסטרים של הסרטים שיעשו על הספרים שלי, ושיכירו את השם שלי בכל העולם, ושיזהו אותי ברחוב, ושאני אסע בלימוזינות... ולמרות שאני יודעת שהסיכויים שזה יקרה הם קלושים למדי, זה מה שהייתי מבקשת מהפיה הזאת. הלוואי והייתי מפורסמת.

2. שתהיה לי תיבה קטנה כזו, שאני אכניס אליה פתקים עם משאלות קטנות והמשאלות האלה יתגשמו מיד.

המשאלה הזאת יותר בכיוון של פנטזיה, כמו שאמרתי קודם. אני יודעת שזה באמת לא הגיוני, אבל זה יכול להיות מגניב. הייתי רוצה שתהיה לי מין קופסא קטנה, יפה ומסתורית כזאת כמו בסיפורים, ושכל פעם שתהיה לי משאלה אני אכתוב אותה על פתק ואכניס את הפתק לקופסא. וכעבור זמן מה המשאלה תתגשם, והפתק יעלם מהקופסא. וזה לא יהיו משאלות גדולות כמו להיות מפורסמת, אלא משאלות קטנות, כאלה שלא ישנו כלום לאף אחד. כמו: הלוואי שאהיה טובה במתמטיקה. או: הלוואי שהחדר שלי יהיה מסודר עכשיו מעצמו. או: הלוואי שלא אהיה כל-כך רזה.

3. המשאלה הזאת היא המשאלה הכי סבירה. לפני חודשיים וחצי גילו אצלי עקמת (עמוד שדרה עקום), בזווית 40 מעלות. בגלל זה אני צריכה ללכת עכשיו שנה שלמה עם חגורה. החגורה היא כמו... ובכן, חגורה, מאוד מאוד רחבה, שמתחילה מתחת לחזה ונמשכת עד תחתית הבטן, והיא עשוייה מפלסטיק קשה. היא לוחצת עליי במקומות הנכונים ואמורה להחזיק את הגב שלי ישר, ככה שאחרי שנה הוא יישאר כזה. ובמקביל לחגורה אני צריכה לעשות תרגילים מיוחדים כל בוקר וכל ערב, וללכת לשחות בבריכה פעמיים בשבוע. קודם כל, אני לא אוהבת להתאמץ. בכלל. ככה שתרגילים? בריכה? זה עבודה בשבילי. אני לא אוהבת להטריח את עצמי ללכת עד הבריכה, לשחות עשרים וחמש בריכות על הגב, ואז להתקלח וללכת הביתה ברגל. אני גם לא אוהבת להתעורר מוקדם יותר בכל בוקר כדי להספיק לעשות את התרגילים. אבל החגורה הכי גרועה - בגלל שהיא עשוייה מפלסטיק אני צריכה ללבוש מתחתיה עוד חולצה, כי זה מגעיל לשים את הפלסטיק על העור. ככה שכל יום אני הולכת עם שלוש שכבות: חולצה תחתונה, חגורה, וחולצה עליונה. בחורף זה לא יהיה כל-כך נורא, אבל עכשיו בקיץ אני סובלת מחום כל יום. חוזרת הביתה והחולצה התחתונה שלי ספוגה מזיעה. ולחשוב שאני צריכה לעבור את כל זה שנה שלמה...

אז זאת המשאלה שלי: הלוואי שהגב שלי יהיה ישר. כי בינתיים, זאת הבעיה הכי גדולה שלי. כל דבר שני שאני עושה קשור בחגורה הזאת, ואני כבר שכחתי מה זה להיות בלעדיה...

אז אלה שלושת המשאלות שלי. חשבתי עליהן כבר מזמן, ואני מאוד רוצה שהן יתגשמו. לפחות אלה שהגיוניות. אני שמחה שיכולתי לספר כאן את המשאלה השלישית, כי לא להרבה אנשים סיפרתי על העקמת שלי. בבקשה אל תפיצו את השמועה - כי גב עקום הוא לא כל-כך פופולארי, אני חושבת.

שתהיה לכולם שנה טובה, שמחה ששיתפתי את כולכם במשאלות שלי, ואני אשמח אם תקראו את הסיפורים שלי (קישורים למעלה, וברשימות בצדי הבלוג).

אם אוכל, משאלה מספר 4: הלוואי שכל זה באמת יתגשם...

חפירה אחרונה, מישהו ראה פעם את הסרט "זיכרון גורלי"? חברת "ריקול" אומרת לכם משהו?

הייתי רוצה ללכת לריקול. לחוות את זה.. מה זה להיות מפורסמת כמו ג'יי. קיי רולינג, מה זה להיות מסוגלת להגשים כל משאלה קטנה שארצה, מה זה להיות ישרה... חופשייה...

שנה טובה לכולם...

זאת באמת המורה שלי למדעים, כמו שהקודמת היא המורה לספרות. ציירתי את זאת בשיעור האחרון שלנו היום, וגיליתי שדיי קשה לי לצייר אותה. נראה לי שזה בגלל שאני לא רגילה לצייר אנשים שמנים, בגלל שאני רזה. המורה הזאת לובשת כל הזמן רק שחור, ובעצם שמתי לב שזו אותה חולצה ואותו מכנס כל הזמן... אומרים ששחור מרזה, אבל לא להגזים. גם לא סיימתי את הציור, שכחתי לצבוע את הנעליים שלה (מישהו שם לב בכלל?), אבל הם בצבע חום אז תפעילו את הדמיון שלכם. הילד שלידי ראה את הציור ואמר שעשיתי אותה רזה מדי, אבל אני לא רוצה להשמין אותה עוד יותר  כי זה כבר ייצא לי כדור באולינג או משהו... גם קיבלנו היום בחזרה את המבחן במדעים שעשינו לפני שבוע. הייתי בטוחה שקיבלתי מינימום שמונים, אבל אז אני מסתכלת על הדף ורואה כזה...

שישים וחמש!

ועוד חברה שלי שיושבת לידי קיבלה תשעים ושבע, ועוד חברה שלי קיבלה תשעים וארבע. אבל חברה אחרת קיבלה ארבעים וארבע, זאת אומרת נכשל, אז לפחות עקפתי מישהו...

שלכולם תהיה שנה טובה, תאחלו לי טיסה נעימה אני טסה מחר!!!

זאת המורה שלנו לספרות. היא זקנה, ויש לה טיק בעין. פעם ניסיתי לספור כמה פעמים היא ממצמצת בדקה, אבל איבדתי את הספירה אחרי מאה חמישים.

ציירתי את זה היום, בזמן שיעור ספרות (דא..). אל תאשימו אותי, המורה הזאת מכוערת. רק עשיתי אותה רזה מדי, והקטנתי לה את האגן (זאת אומרת תחת). מה אתם אומרים, ציור ריאליסטי? דומה לבנאדם? מצליחים לדמיין את המורה הזאת?

סימנייה של בחורה:

אמרתי שהתחלתי לצייר סימניות. יפה? יצאה לי ברבי כזאת. כולה מהדמיון. היא היתה אמורה להיות הנערה מהפרסומות. רק תדמיינו שהשיער שלה מתעופף בחינניות ושהחיוך שלה מסנוור את כולם...

הסימנייה הבאה:

סימנייה של הארי פוטר:

ממנה התחלתי את עסק הסימניות. הכל התחיל כשביקשו מאיתנו ספר קריאה לשיעור אנגלית, ואני הבאתי מהבית את "הארי פוטר וגביע האש", והכנתי בשבילו סימנייה. היא יצאה הכי טוב לדעתי - במיוחד הכיתוב. העתקתי אותה מהספר.

סימנייה של ורד:

חברה שלי אומרת שזאת הכי יפה, אבל היא נראית לי פשוטה כזאת... מה אתם אומרים? גם אותה עשיתי רק מהדמיון, לא העתקתי משום מקום.

סימנייה של סנופי:


חמוד, לא? זה גם היה דיי פשוט, כי סנופי הוא לא הכי צבעוני. השתמשתי רק בצבע שחור. את זה העתקתי מהציור שיש לחברה  שלי על הקלמר. הראש של סנופי קטן מדי, אבל תתעלמו. בסך הכל יצא חמוד.

סימנייה של עיגולים (טבעות? חישוקים?):

את זה עשיתי סתם כי זה יפה. בלי השראה ממשהו או רעיון או חלום או משהו. אני אוהבת את הקטע הצבעוני, והמעגלים האלה זה בתוך זה, בגדלים שונים ובצבעים שונים. את זאת הכנתי בשביל היומן שלי, אבל היא כל פעם נופלת לי בתיק.

סימנייה של ראש השנה:

כולה מהדמיון, ולדעתי יצאה הכי לא יפה. החמסה יצאה לא קשורה (הדבר הירוק באמצע זה חמסה), הרימונים יפים, ה"שנה טובה" חלש, והצנצנת עם התפוחים.... אין ציור של ראש השנה בלי זה. זה כמובן בגלל השנה החדשה. אם כבר, לכולם שנה טובה ומתוקה!

היו עוד סימניות, אבל אנשים ביקשו אותן ממני אז פשוט נתתי...

היתה בובספוג, שעשיתי מהדמיון והוא יצא לי נורא, אז לא הרגשתי רע מדי כשנתתי אותה לבן שביקש אותה ממני. היתה גם אחת של הפרה החמודה הזאת עם העיניים הגדולות, ואני לא יודעת איך קוראים לה, אבל נתתי אותה לחברה שלי (זאת שאהבה את הורד). היתה גם סימנייה של סמיילים צבעוניים, אבל גם אותה נתתי לחברה אחרת שלי, והיתה עוד סימנייה עם הציור שיש לנו על הספר של המתמטיקה. היה לי משעמם בשיעור, אז עשיתי סימנייה של מתמטיקה, עם הציור שיש על כריכת הספר.

מקווה שאהבתם, שתהיה לכולם שנה טובה! מחר אני טסה לאיטליה (), ולכן לא אהיה פה שבועיים, אז מיהרתי להעלות לכם ציורים לפני שאני טסה...

הבנתי כבר שכולם שכחו את המוזרה שלנו עם השיער העומד, ולכן אני מגלה עכשיו מי זאת!

כבר אמרו לי שזאת מדונה, או אמילי סנד, או טיילור סוויפט, אבל לא...

התשובה היא: קשה!

אני לא מבינה איך אף אחד לא פתר את זה, לדעתי היא ממש דומה לעצמה! לפחות יותר מליידי גאגא או ניקי מינאז' ובהחלט הארי פוטר.

חוץ מזה, מי חוץ מקשה תשים יהלומים מרובעים מעל הגבות שלה, או שפתון כסוף או תעמיד את השיער שלה?!

הנה התמונה שממנה העתקתי, עכשיו תגידו לי שזה לא דומה לה: