| 6/2013
התנצלות + פרק 2 -
כל כך מוזר לחזור לפה. היה לי לחץ, ריבים, ענייני משפחה, חברות ואהבה ולא הרגשתי פנויה לחזור לכתוב לכם ואפילו לדבר איתכם ולעדכן אתכם מה קרה. אני מתנצלת. אני מקווה שהחופש שמגיע עכשיו יסדר את הכל ואני אוכל לחזור לכתוב, אבל עד אז... לקח לי יותר מדי זמן להעלות את הפרק הזה, חודשיים וחצי, והתלבטתי אם למחוק את הבלוג ואז החלטתי שזה לא יהיה פייר מצדי אז אני משאירה אותו. אני ממשיכה לכתוב את הסיפור הזה למרות שאני לא בטוחה אם אני אמשיך עד הסוף.
אבל, הבלוג כנראה ייסגר אחרי שאני אסיים את הסיפור הזה, אול ניפגש בעתיד, אבל נדבר על זה בהמשך! :)
אז סליחה, ואני מקווה שאף- אחת או אף- אחד לא נטש אותי, כי אני עדיין כאן ואני נשארת כאן! תהונו מהפרק ומהבאים שהולכים לבוא מהר משאתם חושבים!
פרק 2 -
מהפרק הקודם :
"אומיגאד, הפסטיבל אהבה היום! בטוח קווין יהיה שם. כל העיירה הולכת!"
היא מתלהבת ואני מגלגלת את עיניי. "היום את מתנשקת איתו. ברור לך? בחצות, כמו
כולם." אני מגלגלת את עיניי והיא תופסת בכתפיי ומסובבת אותי אליה. "ברור
לך?!" היא שואלת בכעס ואני מהנהנת,
"ברור, ברור."
"יופי!" היא קוראת בשמחה ומושכת אותי אל אחת חנויות הבגדים האהובות עליי
במטרה למצוא שמלה יפה כדי ללבוש הערב.
~
"נו, קדימה, כריס, השעה כבר ארבע!"
"בסדר, בסדר." אני ממהרת להגיב ולהתיישב על הכיסא, ידיי על השולחן
ואנג'ל מורחת עליהן לק אדום. "למה את כל כך לחוצה?" אני ממלמלת,
"אנחנו צריכות לצאת בשש." היא נוזפת בי ומסיימת למרוח את הלק במהירות,
"קדימה, תתלבשי אני נכנסת להתקלח!" היא נכנסת אל המקלחת שלה ומיד כאשר
הלק שלי מתייבש אני לובשת עליי את הבגדים שקנינו. למעשה, לאחר מדידת שמלות שארכה
זמן רב מדי בחרתי בטייץ' שחור שאהבתי ביחד עם חולצה לבנה ורופפת מבד שיפון. לבשתי
עליי נעלי עקב אדומות ונעמדתי מול המראה. מחייכת לעצמי. הטייץ' –בדיוק כמו שאנג'ל
אמרה- הדגיש כל קימור וקימור בגופי והחולצה החמיאה לי. אספתי את שערי לקוקו גבוה
ומתוח ולבשתי על עצמי עגילים עדינים וכסופים שמתאימים לשרשרת ולצמיד. ובדיוק אז
אנג'ל יצאה מן המקלחת, שערה יבש כי כנראה היא ייבשה אותו בפן שנמצא במקלחת שלה
והיא לובשת על עצמה שמלת חוף יפהפייה שלא נראתה פשוטה כלל כמו כל השאר- היא הייתה
בצבע כתום והתאימה להפתעתי בדיוק לצבע עורה ביחד עם הנעליים השחורות והגבוהות
שלבשה עליה- שתינו חייכנו אחת לשנייה ולאחר שסיימנו להתאפר הבטנו אחת בשנייה בחיוך
ואז במראה.
"מוכנות?"
"מוכנות!" אישרתי בחיוך ולקחתי את מפתחות המכונית שנחו על השידה ביחד עם
התיק השחור שלי.
"קדימה, בואי!" אנג'ל תפסה בידי ומשכה אותי החוצה אל המכונית שלי שם כבר
נכנסנו אליה ונסענו ישר אל החוף שם הפסטיבל מתבצע.
אלוהים, אני כל כך עייפה. נעצרתי במקומי והסתובבתי סביבי, מחפשת אחר אנג'ל. אבל כל
מי שמצאתי היו כמה בנות מקבוצת המעודדות וכששאלתי אותן איפה אנג'ל הן מלמלו שכנראה
לא שמתי לב שאמרה לי שהיא הולכת עם איזה בחור ותחזור עוד מעט למצוא אותו. משכתי
בכתפיי וביקשתי שיגידו לה אם יראו אותה שהלכתי לשירותים ואני נמצאת בטלפון שלי
וברגע שהם הנהנו נעלמתי משם היישר אל השירותים.
המשכתי ללכת אל השירותים עד שראיתי מישהו מוכר מנפנף בידו וקורא לי ולרגע חשבתי
שזו אנג'ל אבל כשהוא התקרב אליי שמתי לב כי זהו ג'ייק.
"היי," מלמלתי, "אתה יודע איפה אנג'ל?" שאלתי בזמן שהוא חייך
חיוך משועשע,
"היא איתי." הוא אמר והסמיק מעט ואני גיחכתי וגלגלתי את עיניי, זה כל כך
צפוי. "אני בדיוק הולך להביא לנו שתייה והיא מחכה לי. מה את חושבת שהיא הכי
אוהבת?"
"אני בטוחה שכל מה שתביא לה היא תאהב." אני קורצת אליו, "אבל היא
אוהבת את המשקאות אנרגיה המתוקים הללו." אני מגחכת וממשיכה בדרכי אל
השירותים.
"ידעתי שראיתי מישהי מוכרת סוף סוף." קווין נעמד מולי ואני מדדה כמה
צעדים אחורה בבהלה,
"הבהלת אותי למוות!" אני מתלוננת ושמה יד על הלב שלי שדופק במהרה ומאיים
לפרוץ את צלעותיי ואת עורי החוצה. הבטתי בנערה שהייתה לידו ואחזה בחוזקה בידו
וחייכה אליו וברגע שהוא קלט את מבטי עליה הוא שיחרר את ידו והיא נאנחת בייאוש
והלכה משם.
"מצטער, לא התכוונתי להבהיל אותך." הוא מתנצל ומניח את ידו על ליבו
בסליחה.
אני מגחכת, "זה בסדר." אני מלמלת ומביטה בגב הילדה שהולך ומתרחק מאתנו,
"מ-מי זו הייתה?"
"סתם, ילדה שנדבקה אליי." הוא מושך בכתפיו, "אבל חיפשתי מישהי שאני
באמת מכיר ונחשי מה? מצאתי."
"כן, אה?" אני מגחכת והוא תופס בידי,
"את רוצה שנלך לרקוד ביחד?"
"האמת היא שעכשיו חזרתי משם ואני בעד לשבת ולשתות משהו."
"אין בעיה," הוא מחייך אליי, "אני אקנה לך משהו ואני מכיר מקום
מושלם לשבת בו!"
"אתה רק הגעת הנה," אני פולטת צחקוק,
"אני מכיר," הוא מחייך אליי שוב, "תסמכי עליי." הוא מלמל ואז
מושך אותי אל בר המשקאות שם הוא מקבל את אחד ממשקאות האנרגיה שאנג'ל פשוט מאוהבת
בהם ואני מקבלת שוקו חם כי כבר מתחיל להיות קריר בחוץ וברגע שהוא משלם עליי אני
מסמיקה במבוכה ואז אנחנו הולכים אל החוף, אל פינה שקטה שבה לא נמצאים אנשים כלל.
בהתחלה זה מביך ואני בטוחה שהפנים שלי אדומות, וברגע שהוא שם לב שהכתפיים שלי מעט
רועדות הוא מגחך ומניח את השתייה שלו על הרצפה.
"למה לא אמרת לי שקר לך?" הוא כועס עליי ואני מגחכת,
"זה בסדר."
"לא זה לא, את רוצה לקפוא?" הוא נוזף בי ומוריד את הג'קט שלו ובדיוק כמו
ג'נטלמן אמיתי מניח אותו על כתפי ומכסה אותי בו.
"תודה." אני מחייכת אליו והוא מחייך אליי חזרה.
"את יודעת," הוא מביט בי, "אני חושבת שאבקש להיות בכיתה שלך בתחילת
השנה הבאה." לרגע אני נרתעת ממנו אחורה כשגל חום מציף אותי, לשנייה מהירה
העיניים שלי נעצמות, הכול הופך שחור ורק סרט רץ מול עיניי.
אנג'ל עומדת מול מישהו בעל שיער חום ועיניים ירוקות, הוא יפה תואר כל כך והוא
מדבר איתה כאילו רק הכירו. הוא מחייך אליי ונראה מתלבט לרגע ולבסוף פולט משפט כמו
"אני חושב שאבקש להיות בבית ספר שלך."
"כריס!" קול קורא לי ואני מרגישה בשתי ידיים חופנות את כתפיי
ומנערות אותי. אני פותחת את עיניי ומביטה בקווין.
"מה?" אני לוחשת,
"אני לא יודע, התחלת לרעוד לרגע."
"אה, כלום." אני לוחשת, "פ-פשוט חשבתי על משהו. ו-והמשפט הזה
מוכר." אני מגחכת ומשפילה את מבטי והוא ממהר לקבור את גופי על חזהו,
"את חיוורת, כאילו ראית רוח."
"זה בסדר." אני לוחשת והוא מהנהן.
"את רוצה שאני אחזיר אותך לבית שלך? יש לי הרגשה שהתקררת."
"לא, לא." אני לוחשת בשקט, "מתחשק לי להישאר כאן. גם אנג'ל
כאן."
"אפשר לשאול אותך משהו?" הוא שואל בשקט ומלטף את שערי בעדינות ואני
מהנהנת, מעט מובכת מהסיטואציה. אנחנו לא זוג כלל ואנחנו נמצאים במצב דיי אינטימי. "אני
יכול להזמין אותך לצאת?"
"מ-מה?" אני מגמגמת בשקט,
"מה?" הוא מגחך, "אף- אחד לא הזמין אותך לצאת אף- פעם?"
"הזמינו." לחשתי, "פשוט, לא ציפיתי שזה יגיע ככה."
"ככה מהר או ככה בכלל?"
"ככה מהר. אני חושבת." מלמלתי וכחכחתי בגרוני,
"אני מעוניין לצאת איתך, כריס." הוא אמר בקול נחוש, "ואני מקווה
שכשאבוא לאסוף אותך מחר בשעה שמונה תחכי לי מחוץ לבית שלך," הוא מחייך, מעמיד
אותי במקומי ונעמד אחריי. הוא תופס בידי ונושק לגב ידי,
"אתה לא יודע איפה אני גרה," מלמלתי, "אנ-"
"יש לי את המקורות שלי, תאמיני לי." הוא קוטע אותי בקריצה ואז מצביע אל
הכיוון מאחורי, "נראה לי שאנג'ל מחפשת אותך." אני מסתובבת ולאחר שאני
מביטה בה ומשב רוח קריר מורגש אני מסתובבת כדי להגיד לו להתראות, אבל כל מה שאני
מרגישה זה עדיין את אותו משב הרוח הקליל, החול מתעופף מעט מהקרקע, הגלים רועשים
והדמות של קווין לא נראית ברקע. אני מביטה בעצמי כשאני נזכרת שהג'קט שלו עליי, אבל
הוא לא שם עכשיו ובכל זאת חם לי, אני מרגישה כאילו הילת חום עוטפת אותי ואז נאנחת,
"אולי הוא רץ." גיחכתי לעצמי והסתובבתי, מתקרבת אל אנג'ל שמתקרב אליי
בחזרה, מחויכת יותר מתמיד.
*הפרק היה קצר אבל אני מקווה שתאהבו אותו.
*בבקשה שכל מי שקרא\ה שיגיב, אני רוצה קצת לדעת שנשארו פה אנשים ואתם מוזמנים להודיע לאנשים אחרים על קיום הבלוג עכשיו כשחזרתי הנה. תודה רבה לכל מי שנשאר!
*ועוד דבר אחרון וחשוב נורא, אני צריכה עיצוב דחוף+ חתימה. מה מכיר אנשים שמעצבים יפה?! : O
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
