יומנה של סיגני (או: הסאגה שנקראת "החיים שלי")

ובכן, לא הכי הצלחתי להירדם הלילה (חתולי הרחוב לא מפסיקים לשיר להם סרנדות ><) ובזמן שניסיתי להירדם (ללא הצלחה, מיותר לציין), ביקרה אותי אורחת לא הכי צפויה - המוזה שלי. עכשיו, שהשעה מאוחרת מדיי בשביל לישון, אני מפרסמת שיר שכתבתי לפני מספר דקות (אחרי עריכות בלתי פוסקות כמובן).

מקווה שתאהבו .

אש/סיגני
 

אש.
שורפת, הורסת.
ילדים ריקים ופוחזים,
"מבריזים" מבית ספרם.
עומדים הם בפינת הרחוב בבטלה,
חושבים על מעשה קונדס.

לפתע הם רואים גור חתולים קטן, ללא אמו.
"חבר'ה, בואו נשרוף אותו, ממילא אין לו אמא"
אחד מהם מציע ברוע לב.
כולם מסכימים לו ללא התנגדות,
וגור החתולים מופקר לחסדי הרשעות.

אש.
מחממת, מגנה.
בלילה קר וחשוך,
באמצע השממה,
נערה לבדה.
אבודה היא, ומיואשת.

אש המדורה מחממת אותה,
לא מפקירה אותה לחסדי הקור.
מזכירה לה את התקווה
את הרצון
לחיות חיים חדשים, נטולי ייאוש ודמעות.