לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של סיגני (או: הסאגה שנקראת "החיים שלי")


לא קל להיות מתבגרת במדינת ישראל, במיוחד אם את מאמינה באמת שלך.

Avatarכינוי:  סיגני

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2012

הרהוריי על המחאה ועל משה סילמן


יצא לי לחשוב הרבה על המחאה החברתית. למרות שהיא מוצדקת, עם ההנהגה הפופוליסטית שלה היא לא תתקדם לשום מקום אלא אם כן תיווצר אנרכיה. עושה רושם שדפני ליף ושאר מנהיגי המחאה עושים שימוש ציני במותו של משה סילמן כדי לקדם אותה. אפילו הגיעו לצג מחשבי שמועות על כך שבעצם משה סילמן היה פדופיל שהתעלל בקרובת משפחתו, אך לא בזה נתעסק - שמועה היא שמועה, ואין להאמין לשמועות עד שהן מוכחות. הנקודה היא, שבעצם - מה זה שווה בכלל? כל ההפגנות לא יעזרו. מילים ריקות לא מזיזות לי. אני רוצה לראות מעשים.


מאז הקיץ האחרון, המחאה לא שינתה דבר - דמי השכירות רק עלו. כנראה שהעלמה ליף וחבריה, נואשים לפרסום (אם של המחאה או שלהם עצמם) עד כדי כך שהם מוכנים להשתמש באופן ציני ונפשע במותו של אדם, לא משנה מה בדיוק היה עברו, כדי לגרום לתסיסה. זה מקומם אותי. שלא לדבר על האירועים שקדמו למקרה סילמן, בהם מדינת ישראל וכל היושבים בה נוכחו לדעת שבעוד שהעלמה ליף וחבריה הולכים ומקצינים, המפגינים מתפלגים בין אלו שאכפת להם באמת ורוצים להפגין מבלי לעשות נזק לרכוש או "ללכת מכות" עם המשטרה, לבין אלו עם הדעות המוקצנות שרוצים רק לגרום לאנרכיה.


באמת אכפת לי מהמדינה הזו ואני אוהבת אותה מבלי כל קשר לאמונתי הדתית. אני רוצה לגדל את ילדיי מבלי לצנוח לקו העוני בגלל תשלום בית ספר מנופח, אוכל בסיסי יקר, שכר דירה מופקע או משכנתא חונקת. אני גם רוצה להיות רופאה ולהרוויח משכורת מכובדת בתנאים נורמליים ולא בתנאים שבהם בית החולים הופך לביתך בפועל. אני גם רוצה לשרת בצבא מבלי להסתכל בכעס על החרדים שגרים בעיר הקרובה ליישוב מגוריי, בגלל שאני יודעת בוודאות שמה שאני אצטרך לעבוד בשבילו בזיעת אפי, הם ירוויחו ללא מאמץ.


אבל אינני רוצה לגור במדינת אנרכיה. מספיק יש לנו אויבים מסביב וכל שנייה ממש המצב יכול להסלים. לא צריכים מלחמות מבית. הייתי רוצה שהעלמה ליף וחבריה יפסיקו "לחוש את עצמם" מסכנים יותר מכולם (אף על פי שרובם ילדי שמנת) ובאמת יקשיבו למי שצריך את המחאה הזו. שלא יעודדו אנשים להצית את עצמם. שלא יעודדו אנשים מיואשים לעשות מעשים שתוצאותיהם יהיו הרסניות. אם הייתי מדברת עכשיו עם דפני ליף עצמה, הייתי מבקשת ממנה לשים את הגז של המחאה על אש נמוכה ולהרגיע את האווירה. לא חבל על חיי אדם?


צונאמי/סיגני


הסופה הולכת וקרבה
האדמה רועדת מצעדי אדם
אש נדלקת בלבבות
נחשול המהפכה בא

אך האם הוא יגיע לחוף?
האם הוא יהרוס את הכל עד היסוד?
או שמא
הנחשול יתפוגג
והארץ תשקוט
שקט של מת? 

נכתב על ידי סיגני , 23/7/2012 10:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסיגני אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סיגני ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)