יומנה של סיגני (או: הסאגה שנקראת "החיים שלי")

ביום האחרון של חופשת ראש השנה ישבתי על המחשב שלי. מצאתי אתר שחברה שלי, פעילה מושבעת למען זכויות בעלי חיים, פרסמה ונכנסתי אליו. זה היה אתר לזכויות בעלי חיים שבין השאר, עסק גם בכל מה שעושים לפרות ולעופות בתעשיות הבשר,הביצים והחלב. ובכן, מצאתי לי זמן "ממש טוב" להיכנס לאתר - בדיוק לפני זה אכלתי בשר "על האש" עם המשפחה. המחשבה שהקבב שאכלתי יכל להיות מפרה שקרסה ברפת פשוט הביא לי את השוק של חיי ושינה את התפיסה שלי לגביי בשר. החלטתי להיות צמחונית - הימנעות מבשר עם אפשרות להיות טבעונית אחר כך, אך כשחזרתי ללימודים, גיליתי שבוקשי יכולתי לגעת בחלב מבלי לחטוף בחילה ולא העזתי לגעת בכריך הביצה שלי. הבנתי שלמען המצפון שלי, עדיף לי להפסיק עם החלב, הביצים והדבש.

אמא שלי ממש לא קיבלה טובה את ההחלטה - היא הייתה צמחונית בגילי והפסיקה בגלל אנמיה. היא אמרה שיהיה לי חסר בויטמין B 12, והזכרתי לה את העובדה שלכל האוכלוסיה חסר את הויטמין. כשאמרתי לה שחלק מהמזון המעובד מכיל מרכיבים מן החי (כמו ג'לטין), היא אמרה שאם אמשיך "להעמיק" בזה, היא תאכיל אותי בשר בכוח.

נמאס לי!
אני בוחרת לי את הדרך שלי! אני רוצה לאכול אוכל שהמצפון שלי מתיר לי לאכול ואני רוצה לחשוב כמו שאני רוצה ואני רוצה לחיות את חיי שלא כמו במדינה טוטליטרית! אני רוצה לקבוע לעצמי את אמונותיי מבלי שאיש יכפה עליי אחרת. אני יודעת שזו קריאת תיגר על ערכי המוסר של אמא שלי, אבל אני מעדיפה את המצפון שלי נקי ככל שיותר. זה לא אומר שזה שאני טבעונית המצפון שלי נקי - אני מצטערת ומתייסרת על כל חתיכת בשר שאכלתי, על כל טיפת חלב ששתיתי, על כל ביצה שנכנסה לפי וכל טיפת דבש שנכנסה לקיבתי. אמא שלי לא רוצה לשמוע מה עושים ברפתות ובלולים והיא רק רוצה שאפסיק עם "השטויות האלה" ואחזור לאכול כמו "אדם נורמאלי".

זה לא אומר שאני שונאת אותה, להפך - אני אוהבת אותה מאוד. זה שאני אוהבת אותה, זה לא אומר שאיני יכולה להעביר עליה ביקורת - כפי שאני לא דוחפת לה חלב סויה ישר לתוך הגרון, היא לא צריכה להכריח אותי לעשות דברים המנוגדים לצו מצפוני והשקפותיי.

האמת? יש דברים שאני מוכנה לעשות אשר נוגדים את דעותיי ואמונותיי בשביל לשמור על שלום בית - למשל, אני אצום בכל יום כיפור עד אשר אני אעזוב את הבית למרות שאני נאו-פגאניסטית אדוקה (אם כי הם חושבים שאני אתאיסטית, אך העיקרון דומה), מכיוון שאיני רוצה לריב עם אמי ואחי בגלל זה. כנ"ל לגבי העניין של חמץ בפסח. אבל להכריח אותי לאכול בשר למרות שזה נוגד את המצפון שלי?! יש גבול לוויתורים שלי למען שקט בבית. אפילו חברתי הטובה ת'רוד - שהינה חובבת בשר מושבעת - כמעט ולא ניסתה לשכנע אותי לאכול בשר, להפך - היא אפילו נתנה לי אתר עם מתכונים טבעוניים. העניין הוא שזה הגוף שלי וזכותי המלאה להחליט מה ייכנס לי לבטן ומה לא, על אחת כמה וכמה כשזה מגיע למצפון.