אז,בתור התחלה הייתי רוצה להגיד ללרלה וללאמפי שאני נורא מצטערת שנתתי לכן לחכות,פשוט קיוויתי שעוד כמה אנשים יעלו את מה שהם כתבו,אבל זה לא קרה ואני נורא מאוכזבת מכל אלה שלא הגישו,חוץ מאלה שקיבלו הארכת זמן.
אגב,פעם הבאה אני לא אאשר הארכת זמן ביום ההגשה.
אז לאמפי ולרלה-המצב שלכן בהחלט מצויין.
אני יעלה את הביקורת שלכן שוב ביחד עם שאר המגישות והמשימה הבאה ב12 לחודש.
אז אחרי החפירונת,נתחיל?
נתחיל ממך לאמפי:
(אגב,גם לך אני חייבת התנצלות,התבלבלתי איתך ועם סאמבודי,אבל זה כי באותו רגע חשבתי על ההגשה המצויינת שלך,אז זה טוב.)
האושר!המתמודדת הראשונה שהגישה לי היית את ואת גם קיבלת את כל הנקודות כי היה לך הכל:כותרת,ניקוד,הקשר עלילתי ולא היו לך שגיאות כתיב.
הכתיבה שלך הייתה מצוינת,אני אשבח אותה אחר כן כי אני רוצה להתחיל ממה שלא מצא חן בעיניי.
אמרנו שהסיפור חייב להיות סיפור הצלחה,בסיפור הזה בהחלט יש הצלחה אבל נורא הציק לי שאחרי התיאור הקפדני של האם מגי היחס שלה משתנה במהירות,רק בגלל שפעם אחת הבת שלה בכתה.
לא אמין במיוחד במקרה הזה כי האמא הייתה נורא קפדנית,היא הרי זרקה את חבילת השוקולד (שזה בהחלט מעשה נורא ואיום שקשה לי לשמוע בתור חובבת שוקולדXDDDא לא ניגשה אל ביתה כשהיא הייתה בסערת רגשות אז.לדעתי היית צריכה לתאר יותר את השינוי שחל באם.
עכשיו אחרי שציינתי את זה הייתי רוצה גם להדגיש את הקטעים שכן שמצאו חן בעיניי:
התיאור בהתחלה היה נורא מעניין,אהבי את הצורה שבה תיארת את הפרטים הקטנים שממש נתנו לקורא לדמיין את הסיטואציה.גם הדרך שבה את מפתחת את הדמות של בטי,שבהתחלה היא רקדנית קטנה וצנומה,מאוחר יותר אנחנו מבינים שהיא ילדה קטנה בת 10 שלא מרוצה מעצם היותה רקדנית.
בסך הכל הסיפור נחמד בל אני לא חובבת סיפורי בלט אבל למרות הכל,חשבתי שהסיפור שלך מצויין.
לרלה,עדיין רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד על הסיפור שלך?
אני צוחקת,הכל בסדר. XDDD
אז הניקוד שלך-הכותרת.הכותרת הייתה את לא תאמיני אמא,נכון?פעם הבאה תכתבי את הכותרת בתחילת הסיפור ולא בכותרת של הקטע,אבל למרות הכל כן הייתה לך כותרת,אז זה בסדר.היה לך ניקוד,הקשר עלילתי ומחסור בשגיאות כתיב,אז זה טוב.
את הביקורת שלך נורא נהניתי לכתוב,כתבתי אותה באותו הזמן שקראתי ויצא מבולגן תחת,אבל לך יקירתי,יש עתיד.הייתי פשוט חייבת לצטט כמה משפטים שלך
"הוא הגה את המילים האלו באיטיות דרמתית משהו".
"תציע את זה לסטפני מאייר, אני חושבת שנגמרו לה הרעיונות הגרועים."
"הסכמתי בלית ברירה. בסתר ליבי, תמיד העדפתי את קפה קפה"
"וואו, עברת קורס פסיכולוגיה בגרוש?"
הצחקת אותי XD
בתור התחלה אני רוצה לשאול אותך מה הבעיה עם סטפאני מאייר?היא קיטשית בטירוף אבל הסיפור של אדוארד ובלה נורא חמוד,והסרט מעניין,בעיקר בגלל שג'ייקוב מוריד את החולצה כל 5 דקות XD
אוקיי,אז הלאה,סגנון הכתיבה שלך מדהים,אהבתי אותו,הוא נורא ישיר ומעביר בדיוק את מה שעובר לדמות הראשית במוח ואת השנינות שלה,לדמויות כאלה הכי קל להתחבר.
אבל,(הנה מגיע האבל הגדול) היה קטע שאני לא הבנתי אותו בכלל.
"וכולן נכנסות זו בזו ויוצרות בעייני דמיוני חור תולעת לחוץ שמאיים לבלוע אותי, ובעיקר את פרנסתי יחידתי."
אני חושבת שהתכוונת למחשבות,אבל היית צריכה לכתוב את זה.בסוף גם הייתה לך מטאפורה של מערה ונטיף קרח ואות גדולה שנופלת עלייך.אני אישית שמחה שזה רק קטע קצר ושלא כל הסיפור הולך ככה כי אז זה היה מבלבל,אבל אחרי קריאה חוזרת הבנתי על מה את מדברת,אז אני משערת שמדובר בסך הכל בטימטום הרגעי שלי ותו לא.
גם היה לך קטע שבטעות ירדת שורה באמצע משפט,אבל אני די בטוחה שזאת הייתה בעיה בישרא בלוג וזאת שטות ממש קטנה,אז תקני אותי אם אני טועה.
ודבר אחרון,קיצורי מילים כמו מו"ל יכולים לבלבל כי לא כולם מכירים את הקיצור.
בעיקרון,מאד אהבתי את הסיפור שלך,במיוחד את השנינות בו.את גרמת לי להתחבר לדמות ולהבין את כל תהליך ההצלחה שלה,שזה בדיוק מה שביקשתי.
אז זה הכל בעצם.נורא קשה לי להתרגל לכתיבה הרצינית הזאת,אז הייתי חייבת להוסיף כמה סמיילים,קשה לי עם ההרגלים הישנים שלי.
יש לכן או לקוראים מה להגיד על הביקורת שלי?מוזמנים.
כינוי:
זוקס-תחרות כתיבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
