Life as we all know them

היום הראשון של כיתה ט'.... האמת חוץ מהעובדה שמגדירים אותכם כבוגרים ומבהירים לכם את הדברים שיעזרו לכם בבגרויות והמגמות הכל אותו הדבר :\ חיבוקים מרגשים לכל חברה גם אם נפגשתם בחופש וגם אם לא.... חיוכים נבוכים כשאתם קולטים את הקראש שלכם בזווית עין והתענוג בזה ששכבה חדשה של כיתות ז' באו לבית-הספר ואתם יודעים המון והם לא... המנהלת הכינה מראש "במקרה" נאום שלם שיכלול את העשה ולא תעשה הקדושים... שישברו יומיים אחרי (אפילו לפני בבית הספר שלי) והקבלה הממורמרת שהחופש הגדול שעד לפני 72 שעות היה ארוך מידי ומייגע נגמר! וזהו רוצים עוד חופש למרות שעוד לא הספקנו לנשום את אוויר בית הספר אנחנו משתוקקים כבר לראש השנה.... ובכל זאת השנה... ואני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שהבגרויות מתקרבות שהמורים מזהים אותי בעל-פה (לצערי לא בגלל הדברים הטובים שעשיתי ) או אולי שסופסוף מגדירים אותנו כתיכון אולי זה בכלל העובדה שאני מקבלת באדישות מוחלטת כל הכרזה דרמטית מצד ההנהלה אבל... (ואני מצטערת מעומק הלב על החנוניות שלי) היה לי כיף! ואני כבר מחכה להתחיל ללמוד להשקיע את הזמן שלי בתוך הספרים "לבנות לי עתיד" כי סופסוף אחרי 14 שנה של "כשתגדלי תביני" אני סופסוף גדולה (ולא... אין קשר לקילואים העודפים שהישיבה הממושכת ליד טלוויזיה עם מקרר צמוד הוסיפו) אני חוזרת הבייתה לבד כבר מגיל 9 ועיכשיו אני מרגישה שזה אומר שאני בוגרת אני אחראית לאחרים הקטנים שלי אני אחראית ללימודים ולעתיד (ושוב סליחה על החנוניות) אבל אני כבר לא ילדה... אני אדישה אני לא צוחקת מכל שטות שבן חתיך אומר אני בוחרת את החברות שלי נכון אבל לא מתנכרת מאף אחד ואני מרגישה כאילו השנה זה יהיה אחרת גם אם דברים איומים יקרו אני יתמודד איתם הרבה יותר טוב מאשר עשיתי עד עיכשיו וזה... אני מקווה... מעיד על הבגרות שרכשתי לי בכל ה-14 שנים האלה אז בנימה אופטימית זאת   אני יחתום את הבלוג הבינתיים (לא-כל-כך-פופולארי) ויקווה שאני ימשיך לכתוב בלוגים מאושרים כאלה.... (חחחחחח כבר אמרתי שאני חנונית) 

אביה