היי אנשים :)
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת/ מפרסמת איזשהו סיפור שלי אז... אני מקווה שתואהבו ^-^
פרק 1
"מה עובר אלייך?!?#%?" צרחה אליי מישל, אחת החברות שטובות
שלי, אחרי שצווחתי בצורה שגרמה לה ליפול מהמיטה.
"מה את חושבת שעובר אליי?!! עוד שעתיים ההופעה ואנחנו פאקינג
מאחרות!!!!!!!!!!!!! ועם אני האחר והפספס את ההופעה אני לא יודעת מה אני העשה"
"תרגיעי יעצבני.." שיר, עוד אחת מהחברות שטובות שלי, קטעה אותי באמצע
הנאום שלי. "אנחנו לא היינו מאחרות עם לא היית מחליפה את הבגדים מליון
פעם" אמרה בצורה שנונה בזמן שיצאה מהחדר שלי לכיוון המטבח לנשנש משהו.
"אוייש.." אמרתי ושמעתי דפיקה בדלת ורצתי לכיוון הדלת "תודע לאל את
פה! סוף סוף!!" אמרתי בזמן שפתחתי את הדלת למראה לילי ועומדת שם עם פרצוף
מבוהל כי סוג של צרחתי אליה את זה. לא יכולתי אלא לצחוק.
אז ככה, קוראים לי סמנטה ואני בת 18 גרה בארצות הברית. יש לי 5 חברות
טובות, מישל, שיר,לילי,שרון ואנסטה. אנחנו מכירות אחת את השניה בסביבות 3 שניםJ. אני מעריצה את
הלהקה Asking Alexandria או כמו שהחברות שלי אומרות
אובססית כלפיהם. זה שאני מדברת אליהם כל הזמן, שומעת את השירים שלהם בלי הפסקה
וכול החדר שלי בפוסטרים שלהם לא אומר שאני אובססית כלפיהם! או שכן? XD
***
אחרי שצחקנו איזה חמש דקות היא אמרה עם פרצוף לא מבין "אנחנו לא
אמורות כבר להיות בדרך לשם?", "אל תזכירי את זה או שהיא תתחיל לצרוח פה
עוד פעם... רק זה מה שחסר לנו פה" אמרה שיר עם פה מלא במשהו לא מובן שהיא
מצאה אצלי במקרר. "וחוץ מזה תמיד מתחילים באיחור אז בלי דאגה" אמרה מישל
בזמן שבאה לסלון עם פרצוף מנחם, חייכה והוסיפה "מקסימום תאחרי בכמה דקות
לאנוס את בן עם העיניים שלך" אמרה בקול עוקצני והכולם צחקו. "זה לא
מצחיק" אמרתי חצי צוחקת. בן הוא הגטריסט של הלהקה ואני סוג של מאוהבת בו XD אז הן כל הזמן יורדות עליי בגלל זה, הקקות XD.
"האוטובוס שלכם נוסעה עוד 10 דקות" אמרה אנסטה בזמן שיצאה מהחדר של
ההורים שלי עם שרון... מעניין לאן השתיים האלה נעלמו.. חשבתי לעצמי ואז
עניתי לעצמי על השאלה כשראיתי את השיער של שרון חלק... "כמה זמן לוקח לעשות
מחליק? שלוש שעות?" אמרתי בצחוק. "מה לעשות" אמרה שייני (זה הכינוי
של שרון) וחייכה. "טוב אתן מאחרות לאוטובוס ואני מאחרת הביתה" אמרה
אנסטה אחרי שבדקה את השעה בפאלפון שלה. אחרי כמה דקות היינו כבר בחוץ אומרות לה
שלום ופונות ללכת לכיוון תחנת האוטובוס.
הנסיעה האוטובוס הייתה יחסית שקטה, או לפחות ככה זה היה נידמה לי כי הייתי שקועה
עמוק במחשבות שלי בזמן שהסתכלתי מחלון האוטובוס.
***
"מה יש לך בואי כבר!" הרגשתי יד נוגעת בי מוציאה אותי
מהמחשבות שלי. הסתכלתי מסביבי וראיתי שהגענו ואנחנו צריכות לרדת. קפצתי ממקומי
והלכתי באוטובוס לעבר המדרגות המובילות למדרכה. ההתרגשות בתוכי התגברה.
"מה את שקטה פתאום? נמאס לך לחפור לנו עליהם?" אמרה שיר בנימה צוחקת
בזמן שהלכה לידי. "אף פעם" אמרתי וצחקקתי. הסתכלתי מסביבי, ראיתי את
שרון ולילי מדברות וצוחקות להן בזמן שמישל קצת מאחוריהם מדברת בטלפון. הסתכלתי
קדימה וכבר יכולתי לראות את המקום בו ההופעה מתקיימת. באותה השניה יכולתי להישבע
שהלב שלי נעצר לכמה שניות ואז המשיך לדפוק.
אחרי הליכה של 10 דקות הגענו לשערי הכניסה. הוצאנו את הכרטיסים, עברנו
את הבדיקה הביטחונית וניכנסנו למתחם. המקום בנוי בצורה כזאת שיש כמו גינה כזאת
שאפשר לשבת שם שמפרידה בין השערים לבין הכניסה לאולם עצמו.
"זה מוזר.." אמרתי לעצמי אבל מסתבר שכולם שמעו אותי.
"מה מוזר?" שאלה לילי בזמן ששחקה עם הכרטיס שהיה עדיין בידה. "ריק
פה.." אמרה מישל כאילו קראה את מחשבותי "כי כולם כבר בפנים" אמרה
שיר בטון ובפרצוף של 'דהה'. "זה רק אני או שהדלתות סגורות?" שאלה שרון
משום מקום. כולנו באותה שניה הפנינו את הפנים שלנו לעבר דלתות הברזל הגדולות שכמו
ששרון אמרה... סגורות!
"איזה יופי... מה נעשה עכשיו?" אמרה שיר.
פשוט יופי! חשבתי לעצמי על סף התפוצצות נפשית.. אחרי איזה 5 דקות של פשוט
לעמוד שם ולהסתכל אחת על השניה הפרצוף של 'מה לעזאזל עושים?' כמו איזה מפגרות פשוט
הסתובבתי והתחלתי ללכת.... "חייבת להיות עוד כניסה... " מלמלתי לעצמי.
אחרי כמה שניות הרגשתי אותן הולכות אחרי. "לאן את הולכת?"
צרחה אליי לילי, כי כבר הייתי די רחוקה מהן. נעצרתי והסתובבתי לכיוון שלהן ואמרתי
" אנחנו נכנסות לשם.." הצבעתי על הבניין והמשכתי "ולא מעניין אותי
כלום!" אמרתי בביטחון אבל אחרי שניה הוא נעלם ואז הוספתי "אני מקווה שיש
פה עוד כניסה...."
"טוב בואו נלך אוליי כן תהיה עוד כניסה" אמרה שייני באופטימיות יתר
והתחילה ללכת כשאנחנו מאחוריה. אחרי דקה התחלנו לשמוע מוזיקה מתוך האולם. "זה
הם?" שאלה שיר "נופ זאת רק להקת החימום" הגיבה לילי לשאלה שלה ואז צרחה
בקטנה " הינה דלת!!!" כולנו בלי לחשוב פעמיים רצנו אליה. "יש היא
פתוחה!" אמרה מישל והציצה לבפנים ואז אחרי שניה הוציאה את הפנים שלה משם
והסתכלה עלינו עם פרצוף כאילו ראתה עכשיו רוח. "אתן. לא . תאמינו. לאן. הדלת.
מובילה!@!@@@$^#$$&#%" "לארץ הפלאות?!" אמרה לילי בהתרגשות.
"לא.." אמרה מישל עם פרצוף של 'WTF' והמשיכה אחרי שהבאנו לה הבעות חסרות הבנה למה
היא רוצה מאיתנו "למאחורי הקלעים!!" באתי לצרוח אבל שיר שמה לי על
הפרצוץ את היד שלה ואמרה " שלא תעזי!" "טוב..." אמרתי או יותר
נכון ניסיתי להגיד בזמן שהיד שלה הייתה בתוך הפרצוף שלי -__-"
"למה אנחנו מחכות?" אמרה שייני במבט שטני שגרם לכולם לצחוק והיא המשיכה
"בואו" אמרה ונכנסה דרך הדלת בהתגנבות. לא עברה שניה וכבר היינו בפנים.
"אני צריכה פיפי!" אמרה לילי משום מקום. כל כך לילי.. חשבתי.
"טוב לכו למצוא איך להיכנס לאולם ואני והיא נלך לחפש שירותים.." אמרתי
ואני ולילי פנינו ללכת.
"זהו נרגעת?" שאלתי אותה בזמן שהיא יצאה מתא השירותים.
"יאפ" אמרה בזמן ששטפה את הידיים שלה. "בואי נטייל פה אוליי ניפגוש
את הלהקה" אמרה בהתרגשות בזמן שיצאנו מהשירותים. הסתכלתי אליה בזמן שפתחתי את
הדלת ואמרתי "אוליי מי יודע" לא סיימתי להגיד את המשפט והרגשתי את
התחת שלי נידפק ברצפה הקרה. "מה לעזאזל?!" אמרתי בבהלה. "אלוהים
אני ממש מצטער" אמר לעברי מישהו עם מבטה בריטי.
לא לשכוח להגיב♥
זה מאוד חשוב לי לדעת את הדעות שלכם על זה ^-^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: