הייייייייייייייייייייי D:
היום פרק דרמתי במיוחד (מועחעחעחעעעXD)
מקווה שתואהבו :)
**מומלץ לשמוע עם מוסיקה עצובה ברקע XDD**
פרק 9
*נקודת המבט של סאמי*
התעוררתי במטה של בן.. והיה כבר בוקר. פאק ישנתי פה כל הלילה! הוא
100% ראה אותי!! שיט! קיללתי את עצמי בראש והתרוממתי על התחת. "אז אני
רואה שהתעוררת" צצה לילי משום מקום והביאה לי חיוך ממזרי. "ידעתי שלא
תחזיקי מעמד" היא צחקקה והוסיפה. "אני מכירה אותך" וקרצה לי.
"איפה בן?" זה הדבר
היחידי שיכולתי לחשוב אליו. "בן עדיין יושן בסלון.. הוא לא רצה להזיז
אותך.." היא אמרה מסתכלת לכיוון הסלון שבוא בן יושן. "זה לא יכול להמשך
הרבה זמן את יודעת נכון..." היא אמרה לי בשקט. "כן אני יודעת"
החזרתי לה בטון מעוצבן.. למה היא מעלה עוד פעם את הנושא הזה...... "אז
למה את לא עושה משהו?" היא שאלה ואני התפוצצתי "תאמיני לי אני עושה
הרבה! כל פעם שאני רואה אותו אני פאקינג רואה מול הפרצוף שלי את הזונה הזאת עומדת
מחובקת לידו!" צעקתי את זה והדמעות התחילו לנזול מהעיינים. "אני כן רוצה
להיות שוב פעם ביידים שלו! להיות כמו שהיינו בלי הדרמות! בלי שום באלגן!! אבל אני
לא יכולה!!! עם הוא רק נוגע בי אני מרגישה תחושה של בחילה כי אני ניזכרת במה שקרה
לו עם הזאתי!" הדגשתי את המילה 'הזאתי' ונישברתי. עוד פעם בכיתי.. בכיתי כמו
שבכיתי בלילה קודם. "עם את מרגישה ככה דברי איתו!" היא אמרה לי בדאגה. "אני
לא יכולה!! אני לא יודעת למה אני פשוט לא יכולה..... אני כל כך מפחדת לאבד
אותו...." הורדתי את הטון של הקול שלי בקטנה "אני מפחדת לא לראות אותו
יותר אחרי שכל זה יגמר.." .
"את בחיים לא תאבדי אותי.." שמעתי מישהו לוחש מאחורי, זה היה בן. "את
לא יכולה לאבד אותי.. כי אני תמיד יהיה איתך." הוא אמר מתקרב. "אני כל
כך אוהב אותך, את פשוט לא מתארת לעצמך. בלעדייך נעלם לי החשק להכול!" הוא אמר
ונעמד מולי. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה כמה ימים שאנחנו מחליפים אפילו מילה.
כל כך התגעגעתי לנוכחות שלו לידי, לריח שלו... הסתכלתי לו בעיניים ויכולתי לראות
את העצב בהן.
FUCK IT! חשבתי והתנפלתי עליו בנשיקה.
וואו לא ידעתי שאפשר להתגעגע לשפתיים של מישהו ככה.
כרגיל עברה בי הצמרמורת שאני כל כך אוהבת מהמגע של החישוקים הקרירים שעל שפתיו.
הוא רצה להגיד משהו אבל לא נתתי לו. אין מצב שאני מוותרת על המגע שאני כל כך מכורה
אליו.
אחרי כמה דקות התנתקתי מימנו. "רגע... זאת אומרת שאת סלחת לי??" אמר עם
ברצוף מלא תקווה כמו ילד קטן ואני צחקקתי,ואז ניזכרתי למה אני כל כך אוהבת
אותו.... הוא גורם לי לאושר, לא כמו האחרים שהייתי איתם שהכול היה שקרים, איתו זה
פשוט, הוא אוהב אותי.. ואני אותו, אין פשוט יותר מזה. "כן" אמרתי בחיוך
והוא קפץ אליי בחיבוק "כל כך התגעגעתי אליך!!" הוא אמר בקול רם בזמן
שהוא הרים אותי באוויר וסובב אותי. "אבל תזהר לעשות עוד פעם משהו כזה!"
אמרתי מצחקקת. "סוף סוף!! אנשים הם חזרו להיות ביחד!!!" צרחה לילי ברחבי
באוטובוס ואחרי שניה כל אחד צעק לה בחזרה תגובות כמו "באמת סוף סוף" או "הגיע
הזמן" ואנחנו רק צחקנו.
*נקודת המבט של שייני*
אני כל כך שמחה בשביל סאמי ובן...
למה אצלי לא יכול להיות דבר כזה..? זהו! זה הזמן לדבר עם סאם! חשבתי לעצמי
והלכתי לכיוון שלו."אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי אותו מזמן שהוא צפה
בטלויזייה. "כע בטח" הוא אמר וזז קצת הצידה עושה לי מקום. "אתה
זוכר את הלילה ההוא?" שאלתי אותו בזמן שהתיישבתי לידו. "כן" הוא
צחק והוסיף "איך אני יכול לשכוח".
"כן.. גם אני לא יכולה לשכוח.." אמרתי נזכרת בנשיקה שחלקנו. "אז מה
קורה איתך ועם קאם?" הוא שאל משום מקום. רציתי להגיד שקורה משהו אבל זה היה
שקר.. "כלום תאמת.." התחלתי להגיד ואז הוא קטע אותי בנשיקה. כן.. נשיקה!
"אני ממש מצטער!" הוא אמר מתרחק במהירות. "מה זה היה..?"
שאלתי עדיין הייתי בשוק. "תשמעי אחרי אותו הלילה בואי נגיד ככה שהתחלתי לחבב
אותך.. מאוד! אבל פחדתי לעשות משהו כי ראיתי איך את עם קאם.. ופחדתי שלא תרצי
כלום. אבל עכשיו כשאת אומרת לי שאין בינכם כלום..." הוא אומר מסביר את סיבת
הנשיקה. "תאמת גם אצלי זה היה ככה... אבל חשבתי שיש לך משהו עם שיר.." ,
"היא ילדה חמודה והכול אבל.. " לא יכולתי יותר וקטעתי אותו בנשיקה. סוף
סוף זה קורה חשבתי לעצמי..כל כך שמחתי.
*נקודת המבט של לילי*
"אז מה אנשים?? עוד פחות משבוע לסיבוב ההופעות?" אמרתי
בשמחה. כי דוגרי לישון ולחיות באוטובוס עם חמישה בנים זה לא כזה נעים לאף. "כן!!
סוף סוף חוזרים הביתה!!" אמרה סאמי בשמחה אבל בן קטע אותה. "למה ניראה
לך שאני הביא לך להיות במרחק של חצי ארץ מימני?!" הוא אמר צוחק והמשיך "את
כל כך באה לגור איתי" סיים להגיד וחיבק אותה חזק.
כל כך רציתי שיהיה לי מה שיש לשתיים האלה..
היחסים שלי עם דני עדיין לא ברורים לי 100%.. אני מתכוונת הוא אמר לי שכן ננסה
להיות ביחד אבל.. הוא לא מראה כאילו אנחנו ביחד או משהו...
*נקודת המבט של שייני*
"חשבתי שאת חברה שלי..." שיר אמרה לי אחרי שנעמדה מולי. "אני
כן חברה שלך" לא הבנתי על מה היא מדברת. "את ידעת שאני מרגישה אליו משהו
אבל בכל זאת הלכת אליו." היא אמרה טיפה עצבנית. "דבר ראשון אמרת שאין
בינכם כלום! כלום! ולא, לא ידעתי שאת מרגישה כלפיו משהו! דיברת איתי על זה? לא!"
גם אני הגברתי את הקול. "עדיין מה לא היה לך מספיק את קאמרון?! היית צריכה גם
את סאם?" היא אמרה לי בצורה עוקצנית ואני פשוט לא האמניתי שהיא אמרה את זה. "סליחה?
לידיעתך לי ולקאם לא היה כלום! זה שאת לא מוכנה להפנים את זה זאת כבר בעיה שלך!"
אמרתי את המשפט, הסתובבתי והלכתי. באמת שלא רציתי לסבך את זה יותר ממה שזה כבר
עכשיו.
***
נשארו עוד 3 הופעות ואנחנו בדרך לאחת עכשיו. כרגיל ההופעה נמכרה
והאולם מלא עד אין מקום.
הבנים מתחילים לנגן וכצפוי כל המעריצים משתגעים.. לבן סוף סוף חזר הניצוץ בעיניים
שהיה כל כך חסר.
אני עדיין הייתי עצובה מהריב שהיה לי עם שיר... אני מפחדת לאבד אותה בגלל איזה
בחור...
ההופעה עברה מהר מהצפוי וכבר היינו בדרך חזרה לאוטובוס. שיר נשארה
באוטובוס ולא רצתה ללכת איתנו.
פחדתי לחזור לאוטובוס ולראות את הפנים שלה.. כל כך כאב לי על מה שקרה...
"שיר עזבה!" מישל צעקה ורצה לכיוון שלנו עם נייר ביד.
"היא השאירה פתק. היא רשמה שהיא מתגעגעת לבית והיא לא יכולה יותר.. אז היא
החליטה לעזוב. היא מצטערת שזה קרה ככה בלי להיפרד אבל היא הייתה חייבת ללכת..."
מישל אמרה במילים שלה את מה שהיא כתבה בפתק.
רציתי למוות.
אני לא מאמינה שהיא עזבה... ורוב הסיכויים בגלל מה שקרה.
שיר היא בן אדם שלא מתאהב בקלות ואני ידעתי את זה, אבל בכול זאת בחרתי לפגוע בה
ולקחת לה את מי שהיא אוהבת....
להרגיש חרא זה לא כיף.. אבל להרגיש חרא בגלל שפגעת בחברה טובה שלך וגרמת לה לעזוב
זה עוד יותר גרוע.
הדבר היחידי שאני רוצה זה להחזיר את הזמן אחורנית ולמנוע את הכול! בעיקר למנוע את
הנשיקה שהתחילה את הכול.... את הנשיקה עם סאם.
הוו ג'יימס XDD
לא לשכוח להגיב 3:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: