סוף סוף פרק 12 P: תהנו;)
פרק 12
עבר שבוע :P
*נקודת המבט של סאמי*
אז כן, עברנו לדאלאס. החיים לא יכולים להיות טובים ממה שהם עכשיו
נכון? אז לא!
אחרי שעברנו כל השבוע היה רק מסיבות, שתיה שתיה ועוד שתיה. בן כל היום בהקלטות ואז
הוא יוצא לבר עם חברים שלו. מסקנה: אני כמעט לא רואה אותו יותר ואנחנו מתרחקים.
המצב אצל השאר הוא לא פחות מסובך.
מישל וג'יימס.
חשבנו שהכול מושלם אבל.... לא. יום אחרי שהגענו לדאלאס יצאנו למסיבה והוא בגד בה.
עכשיו היא גרה עם אנסטה ושייני.
לילי ודני.
ריבים, ריבים ועוד פעם ריבים. אני אישית לא מבינה איך הם מחזיקים מעמד כי הם כמו
חתול ועכבר. אבל היי.. לפחות הם חתול ועכבר שאוהבים אחד את השני.
שייני וסאם.
אין להם את הריבים והבעיות, כמו לשאר. אבל עדיין כל העניין שקרה עם שיר לא יוצא
מהראש של שרון וזה גורם להם להאט את קצב ההתקדמות שלהם ביחסים.
והזוג החדש והדנדש..... אנסטה וקאם.
כן כן הם ביחד. הם היחידים אני חושבת שהכול באמת מסתדר להם.
***
כרגיל עוד יום משעמם של לשבת בבית ולא לדעת מה לעשות עם עצמי.
וכן היום זה יום ההולדת שלי, יום הולדת ה-19 שלי ואני פאקינג לבד!
עם להגיד את האמת אני חושבת שהם שחכו מיום ההולדת שלי... וב'הם' אני מתקוונת לבן.
"סאמי באלך ללכת לבנים לאולפן?" שאלה אותי לילי. "לא
שיש לי משהו טוב יותר לעשות.." מלמלתי והמשכתי להגיד "מה עם השאר?"
, "הם כבר שם ולא תאמיני אבל גם מישל!" היא אמרה לי בהלם. אז כן, בין
מישל וג'יימס יש הרבה בעיות עכשיו. הם בסוג של הספקה והם פשוט לא מדברים. היא
אוהבת אותו, הוא אוהב אותה אבל לדבר.... לא. לכו תבינו.
אחרי שזרקתי על עצמי משהו אני ולילי נסענו לאולפן.
כשניכנסנו לחדר יכולנו לשמוע את דני מקליט. שאר הלהקה הייתה מפוזרת ברחבי החדר.
סאם, קאם, שייני ואנסטה ישבו על הספה בזמן שסאם וקאם מנגנים על הגיטרות שלהם.
ג'יימס ישב על כיסא ליד לוח הכפתורים הענק עם מקלות התופים שלו ליד המפיק. בן
ומישל ישבו בפינת החדר ודיברו. וחשבתי שהם עושים לי מסיבת הפתעה... חשבתי
לעצמי וגיחחתי טיפה.
אחרי שבן שם לב שבאנו הוא קם לכיווני. אחרי שנעמד מולי הוא הביא לי חיבוק ולחש לי
באוזן "מזל טוב" ואז הביא לי נשיקה קטנה על השפתיים. אחריו כולם באו
אליי ואמרו לי מזל טוב והביאו לי חיבוקים וכאלה. באותו הזמן דני יצא מתא ההקלטות
ואמר בקול "חוגגים היום כמו שצריך!" ואז וחיבק אותי ואמר מזל טוב גם הוא.
אני לא השקר, שמחתי שהם לא שכחו.
***
אחרי שחזרו מהאולפן
*נקודת המבט של מישל*
רציתי לדבר היום עם ג'יימס. באמת שרציתי אבל לא מצאתי בתוכי את הכוח
לעשות את זה.
אחרי שחזרנו מהאולפן הייתי חייבת לעשות את זה.
יצאתי מהבית שלי והלכתי לכיוון הבית שם ג'יימס (זה ממש נוח שאנחנו כולם גרים אחד
ליד השני).
זחלתי לכיוון הבית של ג'יימס. כשהגעתי לדלת הכניסה הוצאתי את המפתח שהיה עדיין
אצלי ופתחתי את הדלת. "ג'יימס?" אמרתי בקול כשנכנסתי לתוך הבית. לא היה
מענה. "ג'יימס?" קראתי עוד פעם והתחלתי לעלות במדרגות לקומה השניה.
"ג'יימס.." אמרתי עוד פעם ואז הוא הופיעה מולי. הוא כנראה רק יצא
מהמקלחת כי השיער שלו היה נוטף מים והוא היה רק במגבת. "מישל?" הוא
ניראה מופתע. טוב עם להגיד את האמת גם אני הייתי מופתעת עם הייתי רואה את עצמי פה
אחרי כל מה שקרה. בואו רק נגיד ככה זאת אני שאמרתי שאני לא רוצה לראות אותו
יותר וזאת אני שאמרתי שאני רוצה
הפסקה. "אני.. אני חייבת לדבר.." אמרתי קצת מגמגמת. "אוקיי...
בואי" הוא אמר והתחיל לרדת למטה לכיוון הסלון.
"מה את פתאום מדברת איתי.." הוא אמר פגוע אחרי שהתיישב על הספה.
לא היה לי מה להגיד.
"אני באמת מצטער..... מזה בדיוק פחדתי. פחדתי שאני הפגע בך! וזה מה שפאקינג
קרה!!" הוא אמר עצבני על עצמו ושם את המרפקים על הברכיים ואת הראש בתוך
הידיים שלו.
קמתי מהמקום שלי וחיבקתי אותו. עם להגיד את האמת אני ממש נפגעתי מכול מה שקרה
אבל.... כל פעם שאני מסתכלת על ג'יימס אני נמסה. "אני אוהבת אותך" לחשתי
לו באוזן וראיתי אותו מחייך את החיוך המדהים שלו, שכול כך היה חסר לי. ככה היינו,
חמש דקות, יושבים על הספה, מחובקים.
"כל כך התגעגעתי אליך.." הוא אמר לי והמשיך. "רציתי למוות כשאיבדתי
אותך.." , "אתה לא איבדת אותי... אתה לא יכול לאבד אותי." אחרי
שאמרתי את זה נישקתי אותו. אוחח כמה התגעגעתי לזה חשבתי לעצמי ושמתי את
הידיים שלי מסביב לצוואר שלו.
***
סביבות השעה 8 בערב
*נקודת המבט של סאמי*
"אני לא יודעת מה ללבוש!" אמרתי וטרקתי את דלת ארון הבגדים
שלי. "תלכי איך שאת עכשיו" אמר לי בן ששכב על המיטה והסתכל אליי. "כע,
בתחתונים וחזיה.... ברור" אמרתי בציניות והמשכתי לחפש.
אחרי חיפושים רבים והערות עוקצניות מבן על זה שאני כזאת אישה מצאתי את השימלה
המושלמת.
אחרי חצי שעה היינו כבר מוכנים למטה.
"אז.. איפה כולם?" שאלתי כשראיתי שאין אף אחד. "הם לא פה" הוא
ענה. "אז איך ניסע.." שאלתי לא מבינה. "הם לא באים איתנו. הזמנתי לנו
שולחן לשתיים. " הוא אסביר. בחיים לא עשו לי משהו כזה. שמתי את היד שלי מסביב
ליד שלו ויצאנו מהדלת.
בחוץ חיכתה לנו מכונית שחורה. אחרי נסיעה של 20 דקות הגענו למסעדה. היא הייתה ממש
יוקרתית וניראה מאוד יקרה. המארח ליווה אותנו לשולחן שלנו והתיישבנו בו. אחרי שהזמנו
את האוכל בן הוציא קופסה קטנה מהכיס שלו. "עדיין לא הבאתי לך מתנה אז... מזל
טוב" הוא אמר ופתח את הקופסה. בתוכה הייתה שרשרת מדהימה עם יהלומים. הרגשתי כאילו
אני בסצנה של סרט. הוא קם ושם לי אותה מסביב לצוואר והתיישב חזרה. "וואו...
תודה" אמרתי המומה מהמתנה המאוד יקרה שהרגע קיבלתי.
אחרי הארוחה המאוד טעימה יצאנו מהמסעדה וניכנסנו למכונית והתחלנו
לנסוע. "לאן עכשיו?" שאלתי כשראיתי שהמכונית נוסעת לכיוון הנגדי מהבית
שלנו. "עכשיו הולכים לחגוג באמת" הוא אמר והוציא בקבוק שמפניה משום מקום
ושתי כוסות. הוא מזג לנו קצת מהשמפניה ואמר
"לחיי ילדת היומולדת" ולגמנו מהשמפניה.
כבר אמרתי שאני אוהבת את החיים שלי?
לא לשכוח להגיב;)♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
