אני לא מסוגלת יותר

אני לא 

זה ככ קשה, אני מסוגלת לשום דבר אני פשוט כישלון

כל דבר שאני מנסה אני נותנת תפאקינג מאה אחוז שלי 

ואני לא מצליחה, אני נופלת

אני מרימה את עצמי כל פעם לכישלון חדש

אני ככ מיואשת 

אני לא רואה לזה שם טעם יותר

אני לא יודעת מה לעשות יותר, אני כל פעם נותנת לעצמי צאנס 

ונופלת

זה לא אפשרי לישון בלילה בלי כדורי שינה

זה לא אפשרי אפילו לעבור מבחן מטופש ואפילו לנהל מערכת יחסים נורמטיבית ולשמור על קשר עם ׳׳חברים׳׳

זה ככ קשה 

אני לא יודעת לאן החיים האלה רוצים להוביל אותי

אבל זה נראה כיאלו שזה הולך לשום מקום 

הלוואי וכל הדברים האלה לא היו קורים לי

הלוואי והייתי במקום אחר היום, מקום מאושר ושמח וטוב יותר

אני ככ כועסת 

אני רוצה לצעוק את זה

הלוואי והיו אומרים לי משהו אחר חוץ מ׳׳הכל יהיה בסדר׳׳

אף אחד לא באמת מבין 

אף אחד לא באמת מקשיב

אז מה זה שווה? מה זה פאקינג שווה?????????

אני באמת מנסה להחזיק את עצמי .. למה זה ככ קשה לשחרר?

למה אני בכלל ממשיכה לעשות את זה לעצמי?

מה הטעם כבר?