Flood

נראה לי שאני רק רוצה לכתוב פה שרע לי, שאין מי שמקשיב לי ואף אחד לא מבין אותי. וזה קצת מוזר כי אני תמיד כל כך רוצה לכתוב פה ותמיד המחשב שלי עושה לי בעיות, וקרו לי הרבה דברים ולא חשבתי על איך ארשום את זה פה.
חדשות לעולם דבר ראשון- האנשים ה'מקובלים' בתיכון הם לווא דווקא אלו שנהנים יותר וכיף להיות איתם. הייתי בבית ריק של המקווווובלים ותנחשו מה, הם לא זרמו, הם לא רקדו, הם לא היו מצחיקים, הם סתם היו מעפנים. מעפנים. עבשים ופחדנים. אפילו שהם היו קצת שיכורים. חברה שלי שהייתה גם שם, וגם בבית ריק עם החבורה הכביכול פחות קולית שלי (למרות שהם באמת לא קולים, פשוט הן כמו פלסטיניה אני יכולה לפסל אותן לכל מצב שבא לי) אמרה שאצלי היה הרבה יותר כיף ואין מה להשוות לעומת האנשים הלא כייפים האלו. אז גם אם יש לכם חבורה והיא לא החבורה המקובלת, תדעו שאתם יכולים להנות ביחד ולהיות מטורפים ואל תחשבו על אחרים בכלל. נמאס לי כבר לגלות סודות לעולם שאני שיכורה, באמת שנמאס לי. אתייחס לפוסט הקודם שבו הנושא המרכזי היה הפישולים של המצב הטוב שהגעתי אליו, חדשות טובות – אני אפילו בנקודה יותר טובה עכשיו, הכל התסדר על הצד החיובי.. ולא הייתי מאמינה שזה יהיה ככה. פשוט חבל לי שלא הייתי ככה כל התיכון עם כל האנשים שכרגע אני מתחילה להיות בקשר ממש טוב איתם, ושבקרוב את כולנו יקחו לצבא והקשרים שיצרנו לעצמנו בזמן האחרון יפרמו לעד וזה מבאס אותי רצח. וכמעט הייתי עם ידיד שלי הנשמה, אבל שמתי לו ברקסים כמו ילדה מפגרת, לפעמיים אני שונאת אותו כי הוא כל כך מרוכז בתדמית שלו ובלייקים בפאקינג פייסבוק ומה חושבים עליו, אבל אוהב להסתכל עליי בהערצה שלא אכפת לי משהטויות האלו, במקום להפסיק עם זה. אני אוהבת שמעשנים איתי או ליידי או תוך כדאי שמדברים איתי שיחת נפש ובוהים באיזה נקודה, אוהבת . מצחיק אותי שהיא שאלה אותי אם אני מעשנת, אמרתי לה לא והסתכתי עלייה, ואז אמרתי לפעמיים, ואז שיש אווירה חחחחחחחחחחחחחח היא אמרה לי שאם מתי שהוא בערב יתחשק לי סיגרייה היא תספק לי. והתחשק לי, שכולם היו כל כך מעפנים והחברה המזדניית הזאת שבאתי למסיבה הזאת רק בשבילה ביאסה לי את הצורה, הייתי צריכה לשבת לבד לפאקינג סיגריה אבל היא ברחה עם החבר שלה -לפי כתב האישום להזדיין באוטו שלו. וה'חברות' הקנאיות שלה, אמרו שהיא כל הזמן הולכת בשביל להיות איתו וכל מיני דברים כאלו ורק אני אמרתי מה אכפת לי שיהנו.... כוסעמק לא מבינה אנשים, תפסיקו להיות כאלו קנאים מסריחים ותתחילו לפרגן. אנשים בקטע שלי ואני לא בקטע שלהם וזה לא כיף כמו שחשבתי שזה יהיה כוסעמק אני רוצה להיות ממש בקטע של מישהו, למרות שחלמתי שהידיד הזה בלילה מסתכל לי בעיינים ואומר לי שהוא אוהב אותי ורוצה רק אותי ושיהיה לנו ילדים ביחד ואני האחת בשבילו חחחחחחחחח כאילו שזה היה קורה אין לו מספיק ביצים בשביל זה

לא אכפת לי שיש לי מחר בגרות מזדיינת ואני לא יודעת כלום.
בא לי להשקיע את שארית הערות שנותרה לי לכתוב את מה שאני כותבת.
כבר רבע שעה שאני מסתכלת על הרשימה בוואטספ ומי מחובר בפייסבוק ומגיעה למסקנה שהמקום שאני רוצה לכתוב לו בו את מה שאני מרגישה זה פה.
אני תמיד מפשלת שטוב.
עשיתי לעצמי שם
ושוב פישלתי
ועכשיו הכל מההתחלה
מנקודה יותר גרועה
כמה אפשר להרוס
עד שנבנה
הכל נהרס
הכל הרסתי
הכל פישלתי

הלוואי שהייתי יוצאת מהבועה שלי קודם. רציתן להכיר אותי. אבל הייתי טיפשה כמו תמיד.
ואחריי המסיבה הזאת, שראיתם כמה אני אדירה, וממש אהבתם אותי, פישלתי. הרסתי. אדישה קרה ומנוקרת מרוכזת בעצמך זה מה שאת, פחדנית.
מה שאני כותבת דיי מזכיר לי את הברכה שאמא שלי כתבה לי ליומולדת 18 (שבמהלכה היא הייתה בחול) שלא יכלתי לעצור את עצמי מלצחוק, שהיא מונה את כל התכונות שהיא חושבת שיש לי והופך אותי לאדם 'קשה' בעייניה, ואומרת לסיכום – נערה מקסימה. את אישה מצחיקה, וצחקתי שקראתי את הברכה המעליבה שלך, אבל יותר גרוע מזה, זה לא הזיז לי, לא היה אכפת לי. האמת שממש שמחתי שלא היית פה ביומולדת שלי, ואם כבר דברים מצחיקים, צחוקים ששאלת אותי אם זה בסדר שתסעי אחריי שהזמנת כרטיס- לא שהיה סיכוי שהייתי אומרת לך שזה מפריע לי כי זה לא, וגם ממש לא אכפת לי, אבל עדיין.

למה אני כזאת.
למה אני תמיד הורסת.
איך הרסתי.
הכל היה כל כך טוב
באמת
אבל פישלתי
כמו תמיד