קצת על עצמי

אין לי כל כך מילים להתחיל את הקטע הזה...

חוצמיזה שקשה לי עכשיו,אני רוצה לבכות אבל הדמעות-כמו תמיד לא באות..

אולי בגלל שעיכלתי את זה כבר..או אולי שלא עיכלתי את זה..

לא עיכלתי את זה שעוד לא עברו לפחות 3 חודשים מאז פטירתו של סבא שלי..

היום בבוקר זה קורה לי שנית..הפעם רק עם סבתא..!

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי..לבכות,לצחוק,לעלות לגג ולקפוץ ממנו..

כל הראש שלי מלא במחשבות..מה עושים? מתחילים הכל מהתחלה? כל מה שהיה עם סבא שלי ז"ל בפטירתו חוזר לי עכשיו..

איך אני אתמודד עם זה?..

עם כל האנשים שיבואו לפה ירצו לנחם אותי ורק בעצם ירצו לראות אותי בוכה..דיי לא רוצה לבכות יותר..זה לא שהבכי שלי יחזיר לי את סבא וסבתא נכון? אז למה לי לבכות.? אני לא מבינה את זה..כולם באים לפה מחבקים מנשקים...מי רוצה שתבואו בכלל?? מי רוצה לראות אתכם? דודים שלא ראיתי אותי 30 שנה נזכרים לי לבוא אליי עכשיו...ועוד שאני אזכור אותם..

הם לא מבינים שדווקא עכשיו ממש לא בראש שלי להיזכר מי הםםםםםםםםםםםםם!!

ומה איתי עכשיו? אחרי שעברתי לגור איתה...שוב לחזור לבית הקודם? לעבור את מה שעברתי בפעם הראשונה?

אוףףףףףף למה זה קורה לי !?!?!?!??!?! מישו מוכן להסביר לי.? להגיד לכם את האמת בא לי פשוט לקחת את עצמי ולברוח לאזיה חור עד שכל הסיוט הזה ייגמר..עד שכל הדודים יחזרו לחור שהם באו ממנו..עד שהבית שוב יתרוקן ואני אחזור לשם..התרגלתי לחיות שם לבד..כייף ליי...לא רוצה לחזור לבית הקודם שליי כייף לי פה..עם הזכרונות..בבית של ההורים ה-2 שליי..!אבל ברור שעכשיו הכל ישתנה ולהישאר לחיות פה אני לא אשאר..בטח לא עוד הרבה זמן..

אז זהו כאן הכל נגמרר!!