בא לי ללכת ברחוב כמו פעם, בלי חשש.
ובא לי לעשות ריצה ולהרגיש בכושר מעולה.
ובא לי לשחק טניס, כמה אימונים כבר פספסתי?
ובא לי לחלק פלאיירים, זה כסף. אבל יותר חשוב מכסף - זה אוויר צח.
ובא לי לנסוע לקניון, אבל אם אזעקה תתפוס אותי באוטובוס אני אמות.
ובא לי לטייל עם הכלבה, ונראה שגם לה בא.
ובא לי לנהוג, אבל עד שאני אזכר איך מכבים את המנוע, הטיל יספיק ליפול לי על הראש.
ובא לי להתקלח כמו בנאדם נורמלי, כמו שהתקלחתי כל יום באובססיה סטרילית ונהניתי מזה.
ובא לי ללכת ברגל לבית של החבר, כמו שתמיד עשיתי. 20 דקות טהורות של הליכה, ואין בניינים בדרך, אבל אין גם פחד של אזעקה שתתפוס אותי.
ובא לי לישון טוב בלילה ולא לקפוץ כל חמש דקות לממ"ד. מגיע לי נו 
ובא לי להכנס לחדשות ולא לראות את הביטוי "עמוד ענן" מולי.
ובא לי גם שלא יהיה צורך בדפים המעדכנים בפייסבוק על נפילות ואזעקות.
ובא לי להפסיק לאכול כמו בהמה כי אין עוד משהו נורמלי לעשות בבית!
ובא לי... (אל תהרגו אותי אל תהרגו אותי אל תהרגו אותי) לא להקליט את כל סדרת הדמדומים מיס 2 (או 3?) כי זה נראה לי הדבר היחיד שיוכל להעסיק אותי לימים הקרובים
גם בא לי להתגייס. ממש. לפחות זה חובה, ואני אצא מהבית כבר 
והכי בא לי, להישאר פה! ולא לחפש בתים להתארח בהם במרכז או בצפון כי אני אוהבת את הבית שלי, את העיר שלי, אני נשארת פה להילחם עליה מתחת לכל מטחי הטילים 
הלוואי והילדים הקטנטנים שעוברים את טראומת המקלטים יפסיקו לחיות את זה יומיום. וחיות המחמד יפסיקו לסבול.
אני רוצה שלום.
כינוי:
strange me.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
